בין אמונה לאחריות אישית


שמעתי על אחד, יעני גיבור, שיצא עם החסקה שלו ממש עכשיו, כשכל כך סוער בחוץ, לשוט בים התיכון. בלב ים, התחזקה הסערה, הגיבור איבד שליטה והחל לטבוע. סירת דייגים יפואית שחלפה במקום זרקה לו גלגל הצלה וקראה לו לעלות לסירה. "לא, לא" ענה הגיבור, "אני אדם מאמין, אלוהים יציל אותי!". לאחר מספר דקות, חלפה סירת דייגים נוספת, זרקה לו גלגל נוסף וקראה לו גם כן לעלות מחשש שיטבע. "אתם קטני אמונה!" צעק הגיבור שקולו כמעט ונעלם מבעד לרעש הגלים. "אני אדם מאמין ומתפלל כל יום לאלוהים. אל דאגה, הוא בטוח יציל אותי!!". לאחר זמן קצר, הגלים האלימים גברו על הגיבור והוא טבע ומת.

כאשר עלה לשמיים פגש באלוהים ואמר לו: "תגיד אתה רציני?? הרי כל החיים אני מתפלל אליך, מאמין בך... למה לא הצלת אותי??" ענה לו אלוהים: "טמבל, שלחתי אליך 2 סירות..."

ובנשימה עמוקה אל קרקע מוצקה – כמו היעני גיבור, גם אני תוהה איפה הגבול בין האחריות האישית לייצר מציאות, לבין הרפיה אל אמונה שהכול בידי שמי גורל? שכן לעתים אני נתקל במיני צמתים בחיים המקצועיים, הרומנטיים או האישיים בהם אני מנסה להבין מה רומזים לי שם בוועדה לסידור וארגון הקיום – מה מידת השליטה שלי בנעשה? מתי החובה עלי להשתדל ולהתאמץ כדי להשפיע ומתי תפקידי פשוט לשחרר ו"לזרום"? מה אתם חושבים?

אני? אני כדור ג'אגלינג בידי להטוטן קרקס.

סחרחורת.

ואם לא חגגנו מספיק במצולות, ניקח נשימה נוספת ונצלול עוד קצת לעומק, באותו הים:

היה פעם אחד, יפני זקן, מיסטר מיאגי סטייל, שידע את התשובות לכל השאלות שאי פעם נשאלו. כל הסקרנים בעולם עלו אליו לרגל כדי לשאול שאלות שונות ומשונות ועל כולן ענה הזקן בחכמה נדירה. כמובן שהיו כאלה שלא האמינו בחכמתו של הזקן וניסו להפילו בפח. אחד כזה הגיע אליו יום אחד ובתוך כף ידו הסגורה כאגרוף אחז פרפר. הוא חשב לעצמו בערמומיות שישאל את הזקן האם הפרפר שהוא מחזיק בכף ידו חי או מת: אם הזקן יענה שהוא חי – ימעך מיד את הפרפר בלי שישימו לב, יפתח את ידו ויראה אותו מת. אם הזקן יגיד מת – יפתח את היד וישחרר אותו לחופשי – ובכך יפילו בפח.

כאשר הגיע תורו, פנה אל הזקן ושאל: "זקן חכם, מה אני מחזיק בתוך כף ידי?"

"פרפר" ענה הזקן.

"זה רגע האמת", חשב לעצמו האחד הזה ושאל: "והאם הפרפר חי? או מת?"

השתהה לרגע הזקן וענה: "בידך הדבר."

בתמונה: גרפיטי יפואי ברחוב אליפלט.

יש האומרים כי העולם אכן נברא במילה ומילה אכן יכולה לברוא עולם והתאריך העגול והיפה הזה היום רק ממחיש זאת. מספיק לנו צירוף המילים "האחד בינואר", כדי שנרגיש קצת "בריאת עולם" - רעננים יותר, מתחדשים. כשבתכלס? שום דבר לא באמת השתנה...

אז היום הוא עוד הזדמנות מצוינת לקחת אחריות ולהחליט על מה שיהיה עבורנו, לפחות לשנה האזרחית הקרובה או לפחות עד שהחיים עצמם יגידו אחרת, שכן כמו שאמר הזקן - "בידינו הדבר"...

(ואם לא, לפחות ניסינו, נכון...?).

אז... שבת שלום קרירה וטובה לכולם

פסקול למחשבה

Nick Drake - Riverman

להאזנה לחץ\י כאן

לתגובות f