סודותיו של הזולת


ב"סיפור על אהבה וחושך", כתב עמוס עוז: "אין לזלזל ברכילות: הרכילות היא בת דודתה ההמונית של הספרות היפה. אמנם הספרות בדרך כלל לא תואיל לומר לה שלום ברחוב, אך אין להתעלם מן הדמיון המשפחתי שבין שתיהן, הלוא הוא הדחף הנצחי והאוניברסלי להציץ לסודותיו של הזולת".

"להציץ לסודותיו של הזולת"... כמה מרתק. כמו באר ללא תחתית, תוכם של בני האדם רצוף סודות. כמו בים, חלקם מתגלים בשפל, וחלקם מתאבנים לאט לאט בנשמה, עם תקווה ארכיאולוגית לגילוי אמתי.

והשבוע הרגשתי קצת מהצד המציץ, רואה ואינו נראה, כשהתגלגלתי עם חברים לאצטדיון קראפט הסמוך לגן סאקר, בו מצאתי איזה סוד:

משחק פוטבול.

של נשים.

אמריקאיות.

דתיות.

אני מודה שלא ידעתי שהדבר הזה קיים או אפשרי, אבל ירושלים דואגת להפתיע אותי תמיד ברבדים הכמוסים והמגוונים שבה (בתמונה).

בסוף המשחק, עם ריח זיעה ומבטא אמריקאי, ירדנו ממגדל הצפייה אל הדשא, להציץ מקרוב, כמו שוברים את "הקיר הרביעי" ונכנסים לתוך סרט קולג' קיטשי; רק שבמקום קוורטרבק חתיך הצמוד למעודדות עם פונפונים, קיבלנו המון בחורות צעירות נרגשות, מתנשפות ומשופשפות ברכיים, וגם אישה אחת מבוגרת עם חצאית וכיסוי ראש, שהעניקה לזוכות גביע גדול מזהב.

המקור של המילה "רכילות", הוא בכלל דיבור על האחר ופרסום מידע שלא היה חשוף לציבור הרחב, ולא בהכרח בעל תוכן שלילי כמו שאנחנו רגילים לחשוב. והנה ראו, איך חשפתי בפניכם, הציבור, את דבר ליגת הפוטבול לנשים בישראל. תודו שלא הכרתם.

וכדי להמשיך להקל על עצמי ועל יצר המציצנות שלי, לו אני מעדיף לקרוא יצר חיפוש וסקרנות, אתנחם בדבריה של לינדה וודרו: "זה נשמע טיפשי, אבל כשאני מנסה לחשוב מה יש לכל הקהילות במשותף – קהילות של כוונה, קהילות מסורתיות, שבטים, שכונות - הדבר היחיד שאני יכולה לשים עליו את האצבע הוא רכילות... במובן החיובי. קהילות הן קבוצות של אנשים שאכפת להם מספיק זה מזה כדי לעקוב באופן קבוע איש על חיי רעהו, למצוא בהם עניין, לרצות לדעת ולעזור."

והשבוע ציינו את "יום המעשים הטובים". נראה לי שעשיתי את שלי.

שבת שלום לכולם

The Beatles - Do You Want To Know A Secret?

להאזנה לחץ\י כאן

לתגובות f