תבואה משוגעת


השבוע חשבתי על הסיפור ההוא של רבי נחמן שמספר על המלך שחזה בכוכבים וראה בהם שכל התבואה שתגדל השנה בממלכה, מי שיאכל ממנה – ישתגע. אמר המשנה למלך שכדאי שיכינו לעצמם תבואה נפרדת, כדי שלא יצטרכו לאכול מהתבואה החדשה. ענה המלך: "אם נעשה בעצתך, ורק אנחנו לא נהיה משוגעים, וכל השאר יהיו משוגעים – הרי שיקרה ההפך – אנחנו נהיה המשוגעים! על כן גם אנחנו נאכל מהתבואה, אבל נסמן סימן על מצחנו שנדע שאנחנו משוגעים; ואם אני אסתכל על מצחך ואתה על מצחי – נדע מן הסימן שאנחנו משוגעים."

ועם כל אווירת השיגעון הזו ותחושת הארעיות של חג הסוכות, הדרמנו בחוה"מ לעזוז, שמי שלא יודע איפה זה על המפה – כדאי שיחפש קרוב מאוד לגבול שבין ישראל ומצרים, בטפח הצר שבין אסיה לאפריקה, בין הישימון לשיגעון; כי מי שגר בעזוז חייב להיות משוגע ככה פתאום באמצע המדבר, עם פחות מעשרים משפחות, שממה, חול וחול וחול.... אבל גם רוח והשראה ורוגע ונועם ואמנות ונאות מדבר ושמיים שנחים בצבעי פז ותחנת הדלק הקרובה ביותר במרחק של 50 ק"מ...

ומה אני בכלל רוצה מהעזוזים ההם, שכן אולי כמו בסיפור, זה בכלל אני פה המשוגע שמתהלך סהרורי בעיר הגדולה, עם הכבישים, הרעש, הלחץ והסוכות! כן רבותי, חג סוכות בירושלים זו מכפלת השיגעון של העולם, עם אנרגיה של קדושה ופרקטיקה של הנדסת בניין בניו-דלהי. ואיך אדע פה בעיר הבירה מיהם אלו שלא משוגעים? הא? שכן אצלנו היהודים עוד נוהגים "לסמן" את הגברים שם למטה, אבל אני לא בטוח אם זה בסדר לבקש לראות. ונשים – אף פעם לא הבנתי אותן גם כך. "מה אתה חושב שאני? לא נורמאלי להיות נורמאלי?" אמר פעם מאיר אריאל ז"ל, ובלבל אותי לגמרי לגבי נִרמוּל הנורמאליות של הנורמאלים ואלו שאינם; אך אצלו בסוף הכול מסתדר, כי איך שאני מכיר אותו, בטח אמר זאת תוך כדי שישב באיזו סוכה כשרה באיזה מדבר עזוזי, בצהרי היום, אכל איזה אתרוג משוגע וקרא מלא סיפורים של רבי נחמן. שגעון.

שבת שלום לכולם

פסקול למחשבה

מאיר אריאל ודויד ברוזה - בצהרי יום

להאזנה לחץ\י כאן

לתגובות f