מחר אני נוסע


רק עכשיו מתיישב לכתוב את המחשבה השבועית. מאוחר. אולי נגררתי אחר תובענותו של שעון הקיץ הטרי ואולי הייתי שאנן לחשוב שיבריק איזה רעיון מוקדם יותר. אבל האמת היא שהתעכבתי בעיקר כי ארזתי – מזוודה, חפצים, מחשבות, רגשות... לא בהכרח בסדר הזה.

כי מחר אני נוסע.

אני לא יודע לאן אני נוסע,

אבל אני נוסע.

כלומר, אני יודע לאן אני נוסע, הרי יש לי את הכרטיס הזה האלקטרוני וגם הקפאתי את העיתון ועשיתי ביטוח של חיים ותאונות הכי אישיות שיכולות להיות, ואפילו בדקתי אופציה לביטוח על מקרה של העלבה, על חוסר ביטחון שאבד\נגנב או הרחבת הכיסוי מקצה לקצה למקרה שלא אחייך או סתם יהיה לי קר בלב בלילה.

וכמו שיודע לאן נוסע, לא באמת יודע לאן אגיע, שכן ריחות כאלו לבטח עוד לא הרחתי, ומקסמים כאלו עוד לא נדהמתי, דמויות אקזוטיות ורכבות שדוהרות במהירות האור אל עבר פריחה גדולה. אני מעתיק את עצמי לדף נקי, ללא קשקושים וטיוטות, אל העונג הקדוש שבמסע.

עוד רגע חג, ואני את החמץ שלי לא מתכנן למכור לגויים, גם לא באופן סמלי, אך מוכן להשאיר בזמן היעדרותי, לכל מאן דבעי, פיקדון קצר מועד עם כל הלחצים והמחשבות המטרידות, ואם אפשר אשמח שיחזרו אלי בסוף בטבעיותם ללא ריבית והצמדה. אמן.

עד כאן שידוריי לערב שבת מירושלים, מבטיח לספר ולשתף על הכול – כאן, שם ובכל מקום... לא בהכרח בסדר הזה.

"ועכשיו, הארי, בוא נצא אל הלילה, לחזר אחרי אותה פתיינית הפכפכה – ההרפתקה." (דמבלדור, מתוך הארי פוטר והנסיך חצוי הדם)

שבת שלום לכולם

לתגובות f