מאמיני כל העולם התאחדו!

2.10.2015

מאמיני כל העולם התאחדו!!

 

לאחר שנתקלתי בשלט הנ"ל בטרמינל 4 (הידוע לשמצה כ"טרמינל הפליטים") בנמל התעופה הית'רו בלונדון, כבר חשבתי שאחרית הימים הגיעה ובני כל הדתות והאמונות בעולם מתכנסים להם כעת בחדר קטן, לכדי תפילה משותפת למען שלום עולמי, הודיה לאל וכמובן צמצום העוני והתור לבידוק הביטחוני בשדה. ניסיתי להתעלם בתמימות מהייצוג הוויזואלי של התמונה בשלט שמראה בבירור באיזו צורה מתפללים (או צריך להתפלל) בחדר הזה - כשלעצמי בכלל חשבתי ש"חדר ריבוי אמונות" זה שם הרבה יותר מוצלח ומתקדם מ"חדר ריבוי דתות" - ותהיתי האם הקופירייטר של הית'רו הוא פוליתאיסט או סתם מכסת"ח עצמו ברוח הפתיחות האירופאית המזויפת לזרים ועוזריהם.

 

בכל מקרה, אני בחור סקרן וכמובן שהייתי חייב לראות מה קורה בפנים. לאחר שחלפתי על פני שלט על דלת הכניסה שמתריע על כך ש"חדר זה אינו חדר להחלפת בגדים!" (השלב שבו מחשבות מוזרות שלא נהוג לשתף עם אחרים חלפו בראשי) - נכנסתי פנימה:

בפנים לא הופתעתי למצוא כמה עשרות גברים בשמלות מהודרות (בעקבות השלט על הדלת אני כבר יודע שהם הגיעו איתן מהבית) ובתנוחת כריעה, על שטיח אנגלי כהה מקיר לקיר בריח חמוץ-מתוק-חמוץ, כאשר מצחם נושק שוב ושוב לרצפה והם ממלמלים מילים בשפה שלמדתי בשם הדו-קיום בביה"ס היסודי עם המורה מרגו. שמחתי לראות שהם פונים לכיוון דרום-מזרח - לכיוון ירושלים בירתנו הקדושה והנצחית!! 3 שניות לאחר מכן, לאחר שפרגנתי לעצמי בחיוך על כך שאני בכלל יכול לחשב איפה זה כיוון דרום-מזרח (בהתחשב בכך שיש לי יכולות ניווט של שואב אבק - ולא מהסוג הרובוטי) - נזכרתי שקצת אחרי ירושלים, בערך באותו כיוון דרום-מזרח מבירת אנגליה, מסתתר גם מקום קטן וקדוש, במדינה פצפונת, בשם - מַכַּה. נו שוין.

 

לאחר עוד כמה פסיעות קטנות של גוף גדול פנימה והנכחת קיומי הפיזי, נוצר מתח קל בחדר והחלו הצטלבויות מבטים באווירה ומסר של: "אתה ב-ט-ו-ח אשכנזי מדי כדי להיות פה". בהמשך להיסטוריה המפוארת של עמי, ולאחר שהרגשתי כבר את שרשרת המִסְבַּחָה מתהדקת על צווארי, הגנים היהודיים\גלותיים שלי, שלרוב לא מאכזבים, ציוו עלי רק דבר אחד וברור: "ברח!". 

הסתובבתי מיד במקום, סגרתי את הדלת אחרי ויצאתי באלגנטיות יהודית החוצה למקום בו אני ובני עמי תמיד מרגישים רצויים - חנות המזכרות של שדה התעופה, משאיר מאחורי גאווה ודעה קדומה. זה ידוע כי קצת עבודה זרה עוד לא הרגה אף אחד ולכן הסתובבתי בנחת בחנות (למרות השעבוד לבנק כדי לקנות מגנט בצורת פרצופה הענוג של המלכה אליזבת'), אוסף כמה פיצ'יפקס עד שרמקול מנומס הכריז שהגיע הזמן שלי להתחיל בצעידה את המסע המייגע עד לשער של אלעל, שכמובן, בדומה לכל שדה בעולם, נמצא בחלק שדה התעופה בו השמש לא זורחת. עם ההליכה והכבדות שהחלה ברגליים, נראה כי היה כבר עדיף לחסוך את הכסף והטיסה ולהגיע לישראל בתחבורה ציבורית, בהתחשב בכך שעד שאגיע לשער, כבר יסיימו לבנות את הרכבת הקלה.

 

הבוקר, בעודי עדיין מתאושש מהטיסה הלילית ולאחר ששמעתי על האסון של משפחת הנקין בשומרון ועל נאומו של רוה"מ באו"ם, תוך כדי נשיפת ייאוש, הבנתי בצער שמאמיני כל העולם יתכנסו ויתפללו יחדיו, בחדר אחד, לאל אחד, כנראה > רק בעולם הבא.

 

בקיצור, חזרתי. חם פה. 

 

שתהיה לכולם שבת שלום וחג סוכות שמח

 

פסקול למחשבה

מאיר אריאל - טרמינל לומינלט

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload