החיים בעמוד אחד

13.11.2015

"אלללל תחפש רחחחוק, תישאר קרררובב, כי ככה זהההה".

 

חמישי בלילה. גשום. ברי סחרוף פותח את הנשמה במועדון הבארבי בת"א. אורות.

על השיר המושלם הזה אולי עוד אכתוב משהו פעם, אבל בזמן שאני שוקע בכריזמה של הטורקי הכי מדליק במידל איסט, אני מקבל טפיחה קלה על המותן. מסתכל שמאלה, מסתכל ימינה – כלום. רק כשאני מסתכל למטה אני קולט בחור נחמד, זר לי, נמוך (לא מאוד), שמסתכל עלי. הוא עושה לי תנועת "בוא הנה" עם היד, מתקרב אלי לאוזן ואומר (תכלס צועק): "תאמין לי, הייתי מת להיות אתה". אני נותן בו מבט תוהה. הוא מבין את המבט ומסביר: "הייתי מת להיות בגובה שלך". אה. אוקי. ברוך השם נִשְמַתִי שוכנת בתוך 189 סנטימטר של גוף פיזי שרק אלוהים יודע איך התגלגל אלי ממשפחה שמסתיימת בממוצע 20 ס"מ מתחתי.

 

בחזרה לסיפור – פניתי אליו והשבתי: "לכל אחד בעולם יש תכונות אחרות, ובטוח שגם אני הייתי רוצה להחליף אתך במשהו". הוא חייך. עדיין לא הבנתי אם זה חיוך שאומר "ואוו, איזה יופי, מחשבה מעניינת" או חיוך שאומר: "וואלק לא שמעתי מילה ממה שאמרת כי הגיטרה של ברי מנסרת פה את הלילה, אז אני מהנהן עם חיוך דבילי ומקווה שמה שאמרת לי לא הסתיים בסימן שאלה".

בכל מקרה, מה שהבחור הנמוך (אאוצ') אמר לי, גרם לי לחשוב על איך אנחנו שופטים אנשים אחרים, ממהרים לרצות "להחליף איתם" על פי הדברים החיצוניים בם, על פי רמת הפרסום, איך שהם נראים, במה הם עוסקים ובכלל – זה מעניין איך אנחנו מציגים את עצמנו כלפי חוץ? מה רואים עלינו מבחוץ ומה אנחנו עצמנו בוחרים לספר? מה החברה רוצה שנספר ומה כדאי להשמיט?

 

היי חבר נמוך מהבארבי, אתה באמת רוצה להתחלף? מנין לך איזו חבילה אתה עומד לקבל אם תתחלף איתי בחיים? בטוח שאתה רוצה? לוקח על זה הימור שזה יהיה שווה 189 ס"מ? אולי כך תוכל לראות מרחוק ובבירור את ברי מזיע עצמו לדעת, אך אולי גם תגיע למקומות אפילו יותר "נמוכים" בחיים. חשבת על זה?

 

כל המפגש והשיח הזה הזכיר לי את הטקסט המעולה של המשוררת הפולניה, כלת פרס נובל, ויסלבה שימבורסקה (אחחח אנחנו הפולנים יודעים איך להתבטא רגשית) שנקרא "כתיבת קורות חיים". מכירים? ויסלבה טוענת, בדרכה הייחודית, כי מסמך קורות החיים שהוכתב לנו על ידי החברה וצרכיה, הוא רדוד ולא מייצג באמת את הדברים שעברנו בחיים, לטוב ולרע – בערך כמו הרצון "להיות מישהו" אחר בגלל שהוא גבוה ממך בכמה ס"מ... (טוב נו במקרה שלנו אלה היו כמה וכמה ס"מ...).

 

בחזרה לויסלבה -

ללא קשר לאורך החיים, ויסלבה אומרת, מסמך קורות החיים שלנו הוא תמיד באורך עמוד אחד, את הנופים שראינו בחיים אנו ממירים לכתובות, זיכרונות רופפים בתאריכים מקובעים. מכל האהבות נרשום רק את הנישואין, ומהילדים? רק את אלה שנולדו לנו.

מה עוד? מי שמכיר אותי יותר חשוב ממי שאני מכיר, טיולים – רק את אלו שעשיתי בחו"ל.

לאן אני משתייך אבל בלי ה"לָמה", תעודות הוקרה שקיבלתי אך בלי הנימוקים. מתעלמים מכלבים, חתולים וציפורים שליטפתי, מחברים וחלומות, ממזכרות נושנות. מדברים על מחירים ולא על ערכים, כותרת ללא התוכן. מידת הנעליים ולא היעד שאליו אני הולך...

לכל אלה מצרפים תמונת "פספורט", באוזן גלויה כמובן. רק הצורה שלה נלקחת בחשבון ולא מה ששמענו דרכה. ומה נשמע דרכה? נהמת מכונות הגורסות את הנייר, עליו ניסינו למפות את חיינו.

 

ובטיסה ישירה מקראקוב עלית לגבעתיים תחתית -

תמיד כשאני פוגש מישהו חדש, או כשמנסים להכיר לי מישהי, אני מיד שואל: "מה היא עושה?" כשבפועל אני מתכוון לשאול: "במה היא עובדת?"

זהו? ככה אני מקטלג? גם אני? זה תמיד נראה לי מוזר. אז א-ו-ק-י, אני כן יכול להבין למה זו שאלה ראשונית ול-ח-ל-ו-ט-י-ן חושב שמקום העבודה כן מראה משהו על הבן אדם אבל... עדיין... לא פתור לי... האדם כל כך עמוס ורווי בתוכן, קליפות, רבדים ועולמות...

מה אתם הייתם עושים?

 

שיתפתי פעם בחורה מתוקה מדבש בסוגיה הזו, והיא אמרה לי משהו פשוט וחכם:

אולי במקום לשאול "במה היא עוסקת?", תשאל – "מה מעסיק אותה?"

או. זה כבר מתחיל להישמע יותר טוב.

 

ובתמונה - ראינו שחיים אפשר לנסות לפרוש על דף A4 אחד > אני חושב שיותר יעיל וידידותי לסביבה לנסות לפרוש אותם על פני פנים של אדם. 

אתמול עולם הצלילים חגג 70 שנה להולדתו של נסיך רוק אחר, הפעם מטורונטו, קנדה. 

כל קמט הוא דרך לא סלולה, כל שערה לבנה היא מיתר קרוע. מזל טוב ניל יאנג.

 

(לינק לטקסט המלא של ויסלבה , מתנצל מראש אם חטאתי לכוונת המשוררת).

פסקול למחשבה

ברי סחרוף - ככה זה

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload