פנינים

4.12.2015

 

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" - נ נח נחמ נחמן מאומן

וואלה יופי! קל לך להגיד כבוד רבנו המגמגם!

תהיה בטוח שזה הרבה יותר קל ליפול למקומות נמוכים, להתכרבל ברחמים עצמיים, לטבוע בייאוש. הו כן מר נחמן מאומן היקר (תגיד, חשבת להוסיף שם משפחה? לא, כי אני לא חשבתי אף פעם למתג את עצמי כ"ליאור מגבעתיים"), נראה אותך מתמודד עם עדר ציפיות החברה, עם להקת הדרישות המגדריות (באמת אחלה שם ללהקה), עם אהבות לא ממומשות, עם פוסטים ארוכים כמו הגלות, עם מלחמות \ עוולות \ אלימות \ שחיתויות \ חוסר צדק ו.... ו.... ו.... רגע... שאיפה... נשיפה... שאיפה... נשיפה....

 

נראה כי נדרשת עבודה עצמית עיקשת כדי לשכנע את עצמנו להיות "בשמחה תמיד";

לעצור ולראות את הטוב שבעולם. אבל האמת? אגלה סוד? ששש... נראה לי שזה אפשרי. ממש כך. לפחות לנסות.

בשבוע האחרון, שאני מודה שהחל בדכדוך קל, נתקלתי (שום דבר לא במקרה...) בכמה פנינים בוהקות ש"לכאורה" אין שום קשר בניהן, שגרמו לי להתחזק ולאהוב את העולם קצת יותר ועוד יותר. רוצים לשמוע? אז ככה:

 

פנינה 1# -לשים לב-

התחלנו עם רבי נחמן אז נשאר עם רבי נחמן, ומעשה שהיה כך היה:

מבעד לחלון ביתו שהשקיף על השוק העמוס ראה רבי נחמן מברסלב את אחד מתלמידיו שמיהר בדרכו. "האם הספקת הבוקר להביט בשמיים"? שאל הרב. "לא רבי, לא היה לי פנאי לכך", ענה התלמיד. אמר לו רבי נחמן: "האמן לי, בעוד חמישים שנה מאומה מכל מה שאתה רואה כאן עכשיו לא יישאר. יעמוד כאן יריד אחר ובו סוסים אחרים, עגלות אחרות, וגם האנשים כאן יהיו אחרים. אני כבר לא אהיה כאן ואף אתה לא תהיה כאן. אז מה כל כך חשוב עד שאין לך פנאי להביט בשמיים...?"

 

פנינה 2# -לחפש-

פעם היה ילד שאהב לבלות ביער. היער יכול להיות מקום יפה ומלהיב מאוד, אך גם מסוכן.

אבי הילד היה מודאג. הוא שמח שבנו היה סקרן והרפתקן, אך פחד שמשהו נורא יקרה לו ביער. לבסוף שאל האב את בנו: "מדוע אתה הולך ליער כל הזמן?"

"אני הולך לשם לחפש את אלוהים", ענה הילד. האב נרגע מיד. הוא היה בטוח שיש דרך לשכנע את בנו שלא צריך להיכנס ליער כדי למצוא את אלוהים, שאפשר למצוא את אלוהים בכל מקום. "אתה לא יודע שאלוהים נמצא בכל מקום?" שאל האב את בנו.

"כן", ענה הילד, "אני יודע, אבל אני לא נמצא בכל מקום; וכשאני נמצא ביער, קל לי יותר להרגיש את אלוהים".

 

פנינה 3# -לשיר-

אני רוצה תמיד עיניים \ נתן זך

 

אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִים כְּדֵי לִרְאוֹת

אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי

הַמֻּפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל

אֶת מִי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ יָפֶה לְהַלֵּל

 

וּמָלֵא, כָּל-כָּךְ מָלֵא, יֹפִי.

 

וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה לְעוֹלָם לִהְיוֹת עִוֵּר לִיפִי

הָעוֹלָם כָּל עוֹד אֲנִי חַי. אֲנִי אֲוַתֵּר

עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים אֲבָל לֹא אֹמַר דַּי

לִרְאוֹת אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי חַי

וְשֶׁבּוֹ יָדַי מְהַלְּכוֹת כְּמוֹ אֳנִיּוֹת וְחוֹשְׁבוֹת

וְעוֹשׂוֹת אֶת חַיַּי בְּאֹמֶץ, וְלֹא פָּחוֹת

מִכֵּן, בְּסַבְלָנוּת, סַבְלָנוּת בְּלִי דַּי.

 

 

וְלֹא אֶחְדַּל מֵהַלֵּל. כֵּן, לְהַלֵּל לֹא אֶחְדַּל.

וּכְשֶׁאֶפֹּל עוֹד אָקוּם – וְלוּ רַק לְרֶגַע – שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ

הוּא נָפַל. אֶלָּא הוּא קָם עוֹד לְרֶגַע לְהַלֵּל

בְּעֵינַיִים אַחֲרוֹנוֹת

 

אֶת שֶׁלְּהַלֵּל לֹא יֶחְדַּל.

 

פנינה 4# -שבת המלכה-

טוב אז את יום השבתון הבא עלינו לטובה לא פגשתי לצערי במהלך השבוע אך בעזרת כוחותיי הנבואיים ידעתי שבסוף היא תבוא ותזמן לנו זמן של קסם, לנוח ולחשוב, לאגור כוחות ולמלא מצברים לקראת שבוע חדש מלא בסופגניות שמנות. סתם נו. לקראת עבודה פנימית. כן, כן... אהה... עבודה פנימית...

 

מאחל לכולנו שבת של שלום, שבת של עצירה, התחזקות, הרמת הראש ושימת לב ליופי השמיים, תזוזה, חיפוש וחתירה אל ה"יער" האישי כדי להרגיש הכי קרוב שאפשר לקיום (המילה הכי פוליטיקלי-קורקט שמצאתי) וכמובן פקיחת עיניים ענקיות, כדי לראות את יפי העולם ולהלל את היופי המופלא הזה שאין בו דופי.

 

בתמונה: מעין יער שכזה

פסקול למחשבה

נורית גלרון - כולנו זקוקים לחסד

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload