היצר הרע

18.12.2015

 מספרים על היצר הרע שהוא מסתובב בערבים ברמת גן, בימי חול, בין כופר הישוב לכיכר אורדע; עיניו מבריקות והוא רזה כל כך עד שעצמות שלדו הלבנות זוהרות למרחק אל מול אורות הנאון של רחוב ביאליק. ולא כי רחוב ביאליק הוא מיוחד. הוא פשוט רחוב.

 

הוא עובר בין אדם לאדם, בין תחנת פיס למאפייה, וידו סגורה כה חזק - עד שוורידיה בולטים החוצה כמו צינורות מים גועשים, ונראה כאילו הוא מחביא בכף היד הזו סוד ואף אחד אינו יודע מה הוא מחזיק בתוכה. הוא שואל בשובבות כל עובר אורח מזדמן, כאילו היה מעין קלפן רחוב: "מה אני אוחז בידי"? וכל אחד ברחוב סובר שיש בידו של היצר הזה כל תשוקה גשמית(=חומרית) שהוא חפץ בה בעולם הזה.

 

ולפתע היצר הרע מתחיל לרוץ במהירות לכיוון נחל איילון, חולף על פני פורת-ספרים ונעלי במבינו; עצמות מפרקיו משקשקות כמו פעמוני כנסייה הקוראים לכל אדם ברחוב לבוא ולרוץ בעקבותיו, שכן כל אחד חושב שהוא אוחז בידו במה שהוא משתוקק אליו באמת.

וכמו בסצנה המפורסמת מ"פורסט גאמפ", כשהגיבור עוצר ריצתו באמצע המדבר וההמון נעצר בפתאומיות אחריו, רגע לפני חנות מכשירי הגילוח של צ'צ'קס, היצר הרע עוצר במקומו, מסתובב באיטיות אל הקהל המתנשף והסקרן, פותח את ידו הקמוצה לאט-לאט, תוך כדי חיוך עקום – ואין בה כלום.

 

וכך פועל העולם, והכל רודפים אחרי היצר הרע שמרמה את כולם והכל רצים אחריו;

מזיעים, מתנשפים, לא מביטים מה בצד הדרך ומה מתחת לרגליהם, בטוחים כי בידו של אותו היצר שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוַותוֹ של כל אחד מהם, ובסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום.

כי פשוט אין בזה כלום; בצריכה שלא לצורך, מתוך יצר הרע - של חפצים, כבוד, אוכל, קנאת אחר; וגם אין לזה סוף - כי יש האומרים שאין אדם שעזב את העולם והשיג אפילו חצי ממה שהשתוקק אליו בימי חייו.    

 

ובכלל, נדמה כי כל התאוות הגשמיות בעולם הן כמו קרני שמש החודרות מבעד תריסים ונציאנים כעמודי אור זקורים אל תוך חדר חשוך; והן חמות, צהובות ובורקות, בתוכן נעים כמו בהילוך איטי חלקיקי אבק הנראים כמו זרעי פיות המחכים ללידתן, וקרני השמש הללו, שחודרות מבעד לתריסים הן כל כך מוחשיות ונראה שיש בהן ממד פיזי של ממש - עד שננסה לתפוס אותן לרגע בידינו...

כן, כך הן כל התאוות הגשמיות של העולם הזה.

 

 

(השראה: שיחות הר"ן אות ו')

פסקול למחשבה

Beck - Nobody's Fault But My Own

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload