אתונה

29.1.2016

כשהיינו בצבא, נהגנו (החבר'ה) ללכת בסופי שבוע לסרטים בקולנוע.

חבר אחד, באופן קבוע, היה נרדם מיד בתחילת כל סרט, כאילו בכוונה. זה תמיד היה נראה נורא מטופש – קנית כרטיס, אתה כבר בפנים, למה להירדם כל פעם? תישן בבית! ואותו חבר, שכנראה הרגיש שזה "בזבוז" לישון בבית בזמן חופשה, תמיד ענה: "אני שילמתי על הכרטיס, זה הזמן שלי, אני יכול לעשות בו מה שאני רוצה". זה אמנם קצת ילדותי אבל נראה לי שזו אחת הסיבות שטסתי לאתונה השבוע. טסתי לבד, די בספונטניות, שילמתי על כרטיס טיסה ועל מלון - זה הזמן שלי ואני יכול והולך לעשות בו מה שאני רוצה. זכותי.

 

אני אוהב את היוונים. מעבר לכך שהם נחמדים מאוד, יש בהם איזו הערכה חזקה מאוד לתרבות שממש טבועה להם בDNA. את התיאטרון ביוון העתיקה ייסדו באתונה כבר ב450 לפנה"ס, לאחר שרשרת מלחמות מייאשת. לאחר שנגמרו המלחמות, הרגישו היוונים איזה ריק שצריך למלא, איזה רצון "להרחבת הנפש", וכך הכול התחיל – שירה, תיאטרון, דרמה, קומדיה וביקורת פוליטית נוקבת - שהבסיס שלהם נהוג עד ימינו אנו. זה משאיר מקום לאופטימיות גם אצלנו, למרות שנראה שבהקשר הזה אנחנו הולכים אחורה... טוב נו, אולי כשיגמרו פה המלחמות נתפנה לזה.

 

אז כבר בערב הראשון נכנסתי לטברנה. חשבתי שזה יהיה כמו בסרטים. ובכן, זה באמת היה כמו בסרטים – "קליספרה!" (ערב טוב) קרא לעברי בעל-בית שמנמן עם סיגריה בזווית הפה, מלצרים יווניים בלבוש מהודר, נגני בוזוקי וגיטרות מרעישים את המתחם, ריח כוהל חריף באוויר... רק שהייתי שם לבד. דווקא נחמד.

הרבה כבוד עשו לי שם כשנכנסתי, כאילו זכו בפרס, שאלו לשלומי ומהיכן הגעתי ("אהה ישראל? שלום!"), והגישו לי מיד לחם טרי פריך, שמן זית, חומץ וזיתי קלמטה.

מרוב התרגשות הרגשתי כמו האל המיתולוגי פוסידון! אוחז בקלשון המזלג הארוך ונועץ אותו באסרטיביות שמיימית במוסקה לוהטת עם תפוחי אדמה, חצילים ובשר, רכה כמו כרית נוצות, נמסה לי בפה כמו חמאה. כשהגישו לי את החשבון, חייכתי ומלמלתי לשמיים תפילה חרישית:  

"ברוך בורא הOff Season" - שהבנתי כמה זול פה, איזה מזג אוויר נפלא ועם כמה מעט תיירים (יחסית) אני צריך להתמודד. תענוג.

 

טיפסתי לגבעת האקרופוליס, שצופה על כל העיר ב360 מעלות, וכמו בטיולים בצופים, כל מי שפגשתי באמצע הדרך וירד משם, נתן לי את המבט המתנשא הזה של "ואוו יש לך עוד מלא". כשהגעתי למעלה מתנשף, וצפיתי בנוף המרשים, חשבתי לעצמי שאני מסתובב הרבה באירופה בשנים האחרונות ותהיתי למה התחברתי במיוחד לאתונה ורומא ופחות ללונדון, ברלין, פריז או ברצלונה? מה מושך אותי שם? האם זה המזג אוויר? המטבח הים תיכוני? ההיסטוריה? הכפריות "בילט אין" המיוחדת הזו? הפשטות? החום האנושי? ואולי זה געגוע. למשהו שאף פעם לא חוויתי אבל מקנן בי. בדיוק כמו הגעגוע לירושלים, לפיוט, ליידישקייט, לשוק ולמסורת שיושב אצלי על המתח והחוסר בין "הימים ההם" ל"זמן הזה". זה טמון במדרכות הרחוב, בפרי העץ, זה נישא באוויר.

היוונים נורא רוצים לחזור לדראכמה, המטבע הישן שהיטיב עימם לטענתם. היורו פשוט גדול עליהם. ואולי גם אצלם זה רק געגוע ערמומי שמקנן. אבל ברור לכולם שזה פשוט לא הם. וזה גם לא אני.

 

 קצרה היריעה וקצר הFeed כדי לספר על כל המפגשים והחוויות שהיו לי, כמו עםCristian Trucco, הארגנטינאי, רקדן הטנגו שבדיוק היה באמצע טיול חוצה-אירופה ולימד אותי כמה דברים על התמצאות במרחב, על Eva Tselo היוונייה שעשתה לי עיניים יפות, על אהרון הניו יורקר היהודי שלא מבין למה בישראל הכול כל כך יקר (גם אני לא)... אבל כן אציין את המפגש המרתק שהיה לי (בתמונה) עם Alexandros Modiano, סגן ראש עיריית אתונה, צופה נלהב, פעיל בפורום הצופים היהודיים העולמי וכן בקהילה היהודית הקטנה של אתונה (3000 איש ברוטו). אחרי "הסיור היהודי" (לדבריו) שעשה לי בעיר, הוא אמר שיפגיש אותי עם הרב הראשי של אתונה. אני כמובן דמיינתי רבי זקן ושמן, לבוש שחורים ודובר יוונית שקשה להבין, אבל להפתעתי פגשתי את Gabriel Negrin, בחור בן 28, מצויד בעברית שוטפת, סמארטפון, סמארטוואצ', לבוש מוקפד וגישה מאוד חיובית ומקסימה לחיים. העובדה שהוא מוזיקאי-יוצר אוונגרדי, תלמידו של אריק שפירא ז"ל, הדהימה אותי אף יותר בהתחשב בתפקידו – או כמו שחבר הגיב כשסיפרתי לו עליו: "הדברים האלה יותר פשוטים שם הא?"

בתמונה גם Taly Mair החייכנית, מנכל"ית הקהילה היהודית באתונה.

חברים, תודה על המפגש, האירוח המקסים והשיחה הטובה.   

 

ולסיום סיומת, באתונה יש חוק בו חייבים לאפשר לכל מי שרוצה, גם אם הוא לא לקוח, להיכנס מהרחוב לשירותים בכל בית עסק או מסעדה ובנוסף אף להגיש לו כוס מים, כשגם על מחיר בקבוק מים של חצי ליטר בכל קיוסק ברחוב יש הגבלת מחיר של 50 סנט. כששאלתי בחור מקומי למה זה כך, הוא ענה: "אלו דברים בסיסיים בחיים, לא?". נכון. זה באמת בסיסי.
בדיוק כמו אתונה.  

פסקול למחשבה

Aris San - Yasas Vre Pedia

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload