נדודי שינה מוחלטים

5.2.2016

 

 

לפעמים נדמה לי שכל שיר בעולם מזכיר לי אהבה. וזה מתוק, אבל גם חמוץ.

מעביר תחנה ועוד תחנה והשירים רודפים אחרי כאילו עשיתי להם משהו רע.

הם תופסים אותי לא מוכן ברכב, בקניון, בגינה ובעבודה, כאילו שתלו בי GPS רגשי מתוחכם.

ולפעמים אני מודה לעולם ששירים חדשים ממשיכים להיכתב כל יום כדי שיהיו גם כאלה שלא מזכירים לי אף אהבה, אף בחורה, אף טיול רחוק, תקופה יפה, הופעה טובה, חברים מפעם, מפגש מרגש, שיחה נעימה; כי זה מתוק ומנחם, אבל גם חמוץ ומכווץ, פוגע ובורח. עד כדי כך שאני ממש מרגיש את זה פיזית.

תנו לי רגע מנוחה, קצת זמן עם עוד שירים פשוטים, בשניים או שלושה אקורדים, שנעים לזמזם, ולא מעירים בי את השד המנגן לי על הלב - כי הרבה פעמים זה כואב.

"זה לא בדיוק געגוע, זה סתם נעים להיזכר" שר איינשטיין בערגה, אבל זה לא באמת תמיד נעים ולפעמים הגעגוע הזה נגוע.

 

לתאר את התחושות שעולות מהזיכרונות הנפיצים האלה כ"אהבה", זה אולי לא הדבר הנכון לעשות, ואולי "אהבה" היא בעצם לא מילה טובה, ואני מבלבל אותה עם אחרות;

האם באהבה אין כל רע או שלילי, ורגשות אחרים הם אלה שצפים בי כשאני שומע את אותו שיר פלוני שמצמיח בי פירות רגש?

רץ ברשת ציטוט של השחקן האירי ליאם ניסן: "כולם אומרים שהאהבה כואבת, אבל זה לא נכון. בדידות כואבת, דחייה כואבת, לאבד מישהו זה כואב. קנאה זה כואב. כולם מבלבלים את הדברים האלה עם אהבה, אבל במציאות, אהבה היא הדבר היחיד בעולם שמכסה כל כאב וגורם לכל אחד להרגיש נפלא. אהבה היא הדבר היחיד בעולם שלא כואב."

אשרייך יא ליאם. דייקת אותי. מאז סצנת הסיום של "רשימת שינדלר" לא היית כזה חד.

 

הנה הם באים, "נדודי השינה המוחלטים", אותם תיאר הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס; נדודי השינה של האוהבים המוטרדים, שחושבים רבות על "האחר" המדיר שינה מעיניהם. הוא יכול להיות אהוב או אהובה, ילד, ילדה או בן משפחה, ואפילו מגזר או מדינה. והשירים החולפים ברקע, נקרא להם "המזכירים", כמו ריח פולי קפה טחונים – מעוררים; לטובה ולרעה, מעכבי מנוחה, מפירי שלווה.

לוינס ראה בכך מידה טובה, חוש אנושי מפותח ומבורך. אני רואה את זה לעתים כקוץ בישבן. בעיקר כשאני הוא זה שנודד בשנתו...

 

ואולי זו רק תקופה שכזו, בה כל שיר מזכיר "אֶת". בה הנוסטלגיה מתערבבת עם רומנטיקה שמתערבבת עם ניחוח הדשא הירוק של השכן ממול, שבדיוק גזם אותו והפיץ ארומה של טבע פראי, שגורם לדמיין ולהאמין שאנחנו לא באמת באמצע הרחוב העירוני.

ואני רוצה להיות מספיק חזק כדי לקבל כל שיר בברכה, כל רגש באהבה, תרתי משמע.

 

 

"תגיד מיד אם אני מפריעה,

היא אמרה כשנכנסה מבעד לדלת,

 

ואני תיכף מסתלקת.

 

את לא סתם מפריעה,

השבתי לה,

את מטלטלת את כל קיומי,

 

ברוכה הבאה."

 

(אווה קילפי)

פסקול למחשבה

Sufjan Stevens - Fourth Of July

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload