אנשים ומעגלים

11.3.2016

-*אנשים*-

לעתים אני הולך ברחוב ומסתכל על *אנשים* מרחוק. רובם הולכים אותו דבר ומתנהגים אותו דבר, ללא הבדל דת, גזע, מין, מגדר או מגזר. הם פשוט הולכים, עומדים ברמזור, קונים משהו לאכול, מתיישבים, קמים... ואני לעצמי חושב שזהו מעין סטטוס-קוו מזויף שנועד לשרת את הסדר וההיגיון החיצוני; כי אם כל אחד ברחוב היה מתנהג את עצמו האמתי, מביע עצמו על פי כל הרעשים הפנימיים בהלימה אמתית בין הפנים לחוץ - היינו צריכיםלראות ולשמוע ברחוב יותר צעקות, חריקות, קפיצות, חבטות בקיר, קריאות "יש!!" וקריאות "לאאא!!!", ריקודים ספונטניים, שכיבה פתאומית על הרצפה, ריצות אמוק תכופות עם ידיים פרוסות לצדדים, מלמולים המוניים חסרי פשר ועוד התנהגויות ציבוריות כאלו או אחרות שמבטאות מלחמות נפשיות, רגעי התעלות ומאבקי שעה; קצת כמו ילד מתוסכל בחנות צעצועים, או אחר מאושר בפארק שעשועים - שכן זה הרי ידוע שהם, בניגוד אלינו המבוגרים, לא משאירים את הדברים בפנים.

אני בכל אופן, מרגיש שכך בא לי לפעמים להתנהג; ולא נראה לי שאני כל כך חריג.

*אנשים*... מה אתם מחביאים שם בפנים?? 

 

פנחס שדה, בספרו "החיים כמשל", כתב על האומץ והיכולת הנדרשים מאדם להיות ולהראות פגיע בעולם הזה. לצעוד בגאווה בניתוק מהמסכה המנוונת והשומרת. שלא תטעו, גם אני משתדל ללכת ברחוב זקוף גב, מתפדח מלהטריד בגופי מלכויות, נוהג לפי "ספר ההליכה הראויה ברחוב". יש, יש עוד עבודה.

 

-*במעגלים*-

השבוע הייתי בלוויה. מעבר לעצבות ולהתרגשות, בית הקברות (האזרחי) היה מקסים ונעים (עד כמה שבית קברות יכול להיות מקסים ונעים).

מי שניהל את הטקס בעדינות היה חזן רפורמי, מרשים ואלגנטי בפני עצמו. 

אימא שלי, שזיכרון זה לא תמיד הצד החזק שלה, זיהתה ונזכרה בהתרגשות במהלך הטקס, שאותו חזן מכובד, היה סולן צעיר ונמרץ בלהקת חתונות שניגנה בחתונה של הורי לפני 42 שנה (!) באולמי "טופז" ברחוב קרליבך בת"א.

וכך הורי פגשו את "פרדי פאר" (תכלס שם של רוקסטאר) פעמיים עד כה בחייהם, סביב מעגלי החיים - בחתונה, ובלוויה, בהפרש של 42 שנה. 

 

בתמונה – "פרדי פאר" - דיירקט מאלבום החתונה המדוברת (והמבורכת). 

אולמי טופז כבר לא קיימים היום, וסיפרו לי שעל הריסות האולם פתחו בזמנו מועדון ברידג'; אבל אני עדיין חושב שזה סיפור מקסים.

 

ולסיום, נקודה טובה שמצאתי, לא קשורה לכלום אך קשורה להכל:

"אנשים רבים מפשפשים במעשיהם ומבקשים לדעת מדוע באו עליהם ייסורים.

אולם לא ראיתי איש שפשפש במעשיו ויבקש לדעת מדוע זכה באושר וברווחה."

(רבי אליהו מוויסקיט) 

עם המחשבות האלה אני נכנס לשבת. 

 

 

שבת שלום לכולם

פסקול למחשבה

The Doors - People are strange

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload