לא טעמתי יין טוב מזה

25.3.2016

 

לפני עשר שנים פנה כתב יין אל מר אריק דה רוטשילד, הבעלים של "שאטו לפיט" (אחוזת יין משפחתית באזור בורדו שבצרפת), ושאל: "בתור מומחה גדול, איזה יין שתית שהכי הרשים אותך? שהיה הטוב ביותר מכל מה ששתית?"

אז הוא הסתכל עליו, וברגע אחד אמר את האמת שאפשר להגיד על כל דבר:

"כשהייתי בן 19, כשגרתי בכפר, הייתה בחורה שמאוד רציתי, וחודשים לקח לי לפגוש אותה ולהביא אותה אל גדות הנחל. כשהגענו אל הנחל, פרסנו שמיכה נעימה והתיישבנו עליה, זה לצד זו. רציתי לשתות יין אז עליתי למעלה לגבעה, ועל הגבעה הייתה מכולת שכונתית קטנה והיו שם יינות שבצרפת קוראים להם "אורדינר", סוג יין זול שאתה לא שואל כלפיו שום שאלה... קניתי בקבוק כזה, ירדתי בחזרה אל גדות הנחל, פתחתי אותו ושתיתי עם הבחורה שכל כך רציתי לשתות אתה. אז אמרתי: מעולם לא טעמתי יין טוב מזה."

 

השאלה היא איפה אתה תשתה את זה ועם מי, איזו חוויה תיווצר לך, כמה זמן ערגת לו.

זה הכול סיפור שלך.

 

את הסיפור הנ"ל שמעתי פעם מהשף איל שני, ואני בתגובה נזכר בפעם ההיא בכיתה יב' ש"חילטרתי" בחלוקה של גימיקים של מפעל הפיס בתחנות רכבת (או משהו כזה) ברחבי הארץ. השעה הייתה שש בבוקר, ואני ושותפי ישבנו שפופים על מדרגות אבן בכניסה למכולת שכונתית קטנה. זה לא היה בבורדו אלא בראשון לציון, אך מה לעשות - שם קבענו להיפגש עם מחלקים נוספים. השמש בקושי נצנצה ואנו הלומי שינה ורעבים מאוד, כמו שרק מתבגרים יכולים להיות.

לא אשכח את טעמה של אותה לחמנייה טרייה, לבנה ורכה, אלו של פעם, בלי גרעינים, כוסמין ושטויות, שנקטפה בשיאה היישר מארגז מאפייה מפלסטיק אפור שנחת לו לפנות בוקר אל מול דלת המכולת, והיא מתנגבת לה בנחישות בתוך גביע גבינת נפוליאון שמנה וטובה. עברו כמעט 12 שנה מאז, אך זה עדיין זכור לי כאחד המאכלים הכי טעימים שאכלתי בחיי.

וזו כנראה באמת מהות החוויה – השאלה היא "איפה", "מתי" ועם "מי", וכמה זמן ערגת לה...

 

אבל את המחשבות על הפוסט הזה התחלתי בכלל מיין, אז אחזור אליו כסממן מובהק של חג הפורים שעובר עלינו השבוע בשלום. אדי האלכוהול עוד לא הספיקו להתאדות, נקישות בקבוקי הזכוכית עוד נשמעות בעיר ובפורים לשתות זו כמובן "מצווה", אך אני בשלי ואיני יכול שלא להיזכר בסיפור קטנטן מ"הנסיך הקטן" שליווה אותי במחשבות הימים האחרונים:

 

"הפלנטה הבאה הייתה מיושבת על ידי שתיין. היה זה ביקור קצר מאד, אבל הוא זרה תוגה גדולה בלב הנסיך הקטן. מה אתה עושה ?" שאל את השתיין, אשר ישב אל השולחן בדממה, מול מצבור של בקבוקים ריקים, ועוד מצבור של בקבוקים מלאים.

"אני שותה", השיב השיכור נוּגוֹת. "למה אתה שותה?" שאל הנסיך הקטן.

"כדי לשכוח." ענה השיכור. "כדי לשכוח מה?", שאל הנסיך הקטן, שחמל עליו בלבו.

"כדי לשכוח את חרפתי," התוודה השיכור, מרכין ראש.

"מה היא חרפתך?" המשיך לשאול הנסיך הקטן, כי רצה לעזור לו. "חרפתי היא חרפת השתייה", חתם השיכור את דבריו, ונעטף שתיקה עמוקה.

והנסיך הקטן הלך לדרכו, מבולבל. "המבוגרים הם באמת מאד, מאד, משונים", שח לעצמו בעת שהמשיך במסעו.

 

 

שבת שלום וחג שמח לכולם

פסקול למחשבה

La fille à lunettes - Cyril Omer

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f   

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload