מחיאות כפיים

8.4.2016

 "מחיאת כפיים היא הטחת שתי כפות הידיים הפרושות זו בזו והצליל הנוצר תוך כדי כך."

כמה פשוט... פשוט להטיח כפות ידיים אחת בשנייה. לא יותר ולא פחות. פעולה כה בסיסית, כל ילד יודע לעשותה. ומכיוון שכך, פעולה זו טעונה בכל כך הרבה משמעויות ושימושים וזה פשוט מרתק אותי.

 

בהיבט "הטכני" גיליתי שמחיאות כפיים משפרות את מהירות התפיסה והמוטוריקה אצל ילדים, במיוחד כשהם משחקים במשחקים חברתיים כמו "דם דם בייבי, דם דם צ'יקו ליקו" (זוכרים?), מחיאות כפיים יכולות לשמש לבדיקת ה"הד" והאקוסטיקה בחדרים שונים ואפילו קראתי המלצה של רופא הודי למחוא כפיים במשך 15 שניות כל יום כדי להזרים את מחזור הדם ומכך "לא לראות יותר רופא בחיים". חרשים מחליפים את מחיאת הכפיים בנפנוף ידיים ושיא מחיאות הכפיים לדקה הוא של בחור מבוסטון שב2014 מחא 1020 (!) מחיאות בדקה. ואוו.

 

אבל זה קצת משעמם... כי למחיאות הכפיים גם כן משמעויות חברתיות ופילוסופיות:

"לכל אחד מגיע מחיאות כפיים", אומרים בחינוך, כאשר הכוונה שלכל ילד מגיעה ההזדמנות וההערכה. ואם הזכרנו הערכה – אנו פוגשים מחיאות כפיים גם בסוף כל הופעה מוזיקלית, נאום או הצגה. לרוב זה מתחיל בבלאגן גדול, כל אחד מוחא בקצב שלו, ופתאום, ברגע מתוק, כל כפות הידיים מתאחדות לקצב אחד, מסונכרן, איטי יותר אך נחוש. מודה על השיר ששמע או קורא לאמן לחזור להדרן.

בצרפת התקיים החל מהמאה ה-16 מוסד ה- Claque -  קבוצות של מריעים מקצועיים שמחאו כפיים תמורת שכר בתיאטראות ובבתי האופרה, וזאת כדי ליצור בעיני הקהל אשליה של רמת הערכה מוגברת... תכלס בדיוק כמו לקנות לייקים בפייסבוק...

 

מחיאות כפיים שומעים גם לאחר נחיתה של מטוס, לרוב בטיסות אל-על וקראתי שהסיבה לכך היא גם הערכה לטייסים, יפי הבלורית והתואר, הבושם והזוהר שהביאנו עד הלום, וגם תופעה פסיכולוגית של פורקן אחרי הלחץ שבטיסה בכלל ובנחיתה בפרט....

 

נמשיך להתפלסף - "קואן" היא אמרה בודהיסטית, לרוב חידה או סיפור ללא הגיון רציונלי אך בעלת עומקים פילוסופיים. הדוגמה המפורסמת ביותר היא: "מהו הקול שמשמיעה מחיאת כף יד אחת?"... הממ... הייתי שמח לפתוח פה את הדיון הפילוסופי אבל איך אומרים? "סע חביבי עוד מעט שבת". חפשו ברשת – זה מעניין.

ביהדות פעולת מחיאת הכף, נמצאת בהלכה בהטיות שונות כגון "ספיקת כף", "טפוח ביד" ועוד. מחיאות כפיים מוצאים גם בתפילות שונות, והוגים שונים טענו כי יש למחיאות הכפיים כוחות גדולים שנשמעים עד לשמיים.

 

נשאר בzone היהודי - הרב פרומן ז"ל היה אדם מאוד מיוחד (שווה גם עליו לחפש ברשת). ובנו שיבי אמר עליו: "אבא שלי היה חסיד של מחיאות כפיים, יד שמאל שמכה חזק, ויד ימין שמושטת לשלום, בזה הוא האמין".

אהוד בנאי, חברו הקרוב של פרומן סיפר שאקורד הסיום בלווייתו של הרב היה מצמרר במיוחד. "ערכתי עם הרב ערבים משותפים במשך שבע שנים", הוא מספר, "כמעט בכל ערב כזה הוא היה מבקש מהקהל 'לקרב את השמאל והימין', ולמעשה למחוא כפיים כאקט רוחני, מתוך רצון לקרב בין שני הצדדים – ימין שהוא חסד ושמאל שהוא גבורה, פלוס ומינוס, זכרי ונקבי.  זה היה אולי אחד הרגעים המרגשים שחוויתי. כל קהל המלווים החל למחוא כפיים באותו אופן. זה נמשך קרוב לחמש דקות, והיה מיוחד ונדיר".

אכן נראה שמחיאות כפיים הן הדרך היחידה לקרב פה בארץ בין ימין לשמאל...

 

כתבתי הרבה על מחיאות כפיים ועוד לא הזכרתי את הצורך הזה, הבסיסי, האנושי, לקבל מחיאות, תשואות... שיכירו בי, שיראו אותי, שיעריכו אותי, שיאהבו אותי. אם בהופעה, בפוסטים, בטיילת או בסרט, מול המשפחה או החברה, ברחוב ובעבודה. פגשתי לאחרונה ציטוט מעניין שמתייחס לנקודה זו מזווית קצת אחרת:

 

"איך נגמלים מהצורך הזה לקבל תשואות?" התעניין בה. בו.

הפעם חשבה, לא ירתה מיד את התשובה - "עם הזמן לומדים שהן מחרישות את האוזניים. קשה לשמוע את עצמך מרוב תשואות".

"ובכל זאת, כשחסר, כשזקוקים למישהו שיעריך, שימחא כפיים?"

"לומדים למחוא כפיים לעצמנו," אמרה והוסיפה: "במידה".

 

(ליאור אנגלמן, "לא מפסיקים אהבה באמצע", עמ' 38)

 

בתמונה: שכחתי להזכיר שגם קופים מוחאים כפיים מאותן סיבות כמו בני אדם. כשאני חושב על זה - זה לא בהכרח מפתיע אותי.

 

שבת שלום לכולם

פסקול למחשבה 
אביתר בנאי - מחיאות כפיים

לחצ\י כאן להאזנה

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload