חזון העצמות היבשות

15.4.2016

"חזון העצמות היבשות" הוא פרק נבואה בספר יחזקאל.‏ הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא יחזקאל (ההוא מהשיר של "החלונות הגבוהים") בחלום. בחזון רואה עצמו הנביא כעומד בתוך בור מלא בעצמות אדם מפורקות ויבשות. הוא מצווה לשאת נבואה ולנגד עיניו מתחילות להתחבר באופן קריפי לחלוטין כל העצמות לדמויות אדם שלמות. לאחר מכן עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור.  אני מדמיין את זה כמו סצנה מ"שודדי הקריביים" עם ג'וני דפ בתפקיד יחזקאל, אבל זה רק אני. סיפור האימה ההוליוודי מסתיים בכך שמלאך אדיב מגלה לנביא המבוהל שכל הזומבים המוזרים שעומדים אתו עכשיו בתוך בור באמצע שומקום הם בעצם, *כמה מפתיע*, בני ישראל שבגלות, ועל הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמותם רוח, להחיותם, ולהעלותם לארץ ישראל! הללויה! קאט. מסך.

 

לא הייתי מספר לכם את כל זה אם לא הייתי נזכר בשיעור תנ"ך בכיתה ט' עם המורה יוסי נטקוביץ' שבמקרה הוא גם קוסם במקצועו ושטותניק גדול. מה שנקרא - מורה כלבבי.

בכל מקרה, באחד השיעורים עם נטקוביץ' למדנו על "חזון העצמות היבשות" והתבקשנו להציג בשיעור הבא את החזון בצורה יצירתית. זה לא פוסט על יתרונות של "למידה בהתנסות", אבל כן אציין שזה הדבר ה-י-ח-י-ד-י שאני זוכר משיעורי תנ"ך ולו רק בגלל שהפרזנטציה שלי כללה המון זיקוקי יום הולדת מודבקים אחד לקצה של השני, המון אבק שריפה ובריסטולים. מפה לשם, אני זוכר שכל הקומה בתיכון הייתה מלאה בעשן סמיך על גבול חיוג ל102, אבל היי, בסוף קיבלתי 100.

 

בחזרה לחזון הקנוני, שקיבל גרסאות שונות בכל הדתות ואף בהקשר ציוני לאחר השואה, התקומה והשיבה למולדת, כל אלו בהקשר של "תחיית המתים", "אחרית הימים" ושאר מושגים מלחיצים ואפוקליפטיים.

לא אשקר, אני לא ספץ בענייני נבואה, ודווקא אוסף ה"עצמות" הוא זה שמשך אותי לסיפור;

זהו כנראה *עצם* העניין (סטגדיששש). כולנו מכירים כל מיני פריטי טריוויה על עצמות, אתם יודעים - שהעצם הכי קטנה בגוף היא עצם הארכוף שבאוזן התיכונה, ושהעצם הכי גדולה היא עצם הירך; אבל אני חיפשתי עצם מיוחדת במיוחד, ואם היא קשורה ב-מ-ק-ר-ה לתחיית המתים ולחזון לעיל – בכלל טוב.

 

"עצם הלוז" היא העצם שעל פי חז"ל ממנה יבנה מחדש הגוף בימי תחיית המתים.

היא ממש קטנה ועגולה ומסתבר ש"אגוז לוז" נקרא על שמה. על העצם המוזרה הזו יש מדרשים וסיפורים רבים אבל אני הכי אוהב את זה של דוד גרוסמן, בספרו "שתהיי לי הסכין", שזה, אם חושבים על זה, שם די מוזר לספר.

לדעתי זהו טקסט מקסים, רומנטי לחלוטין ואחרי שקראתי אותו, יכולתי להרגיש פיזית את עצם הלוז שלי בוערת כמו קריפטונייט זרחני, מחכה למילה טובה, מישוש או מפגש מרתק. הנה זה:

 

 

"קראתי פעם רעיון חזל"י, שיש בגוף עצם אחת קטנה, למעלה בקצה חוט השדרה, לוז שמה, שאי אפשר להכחיד אותה, והיא לא מתפוררת אחרי המוות ולא נשרפת באש, וממנה יתחילו לברוא את האדם מחדש בתחיית המתים.

ואז היה לי משחק קטן - הייתי מנסה לנחש מה הלוז של אנשים שהכרתי, מה הדבר האחרון שיישאר מהם, הלא-ניתן-להכחדה, ושממנו הם יבראו מחדש.

וכמובן שחיפשתי גם את הלוז שלי, אבל שום רעיון לא עמד בכל התנאים, ואחר כך הפסקתי לשאול ולחפש, הלוז שלי הוכרז כנעדר, עד שראיתי אותך בחצר בית הספר, ופתאום המחשבה ההיא התעוררה מהמתים, ויחד איתה עלתה בדעתי המחשבה המטורפת והמתוקה, שאולי הלוז שלי בכלל לא נמצא בי אלא באדם אחר..."

 

שבת הגדול מטורפת ומתוקה לכולם

פסקול למחשבה

יחזקאל - החלונות הגבוהים

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload