חירות

28.4.2016

 

אמנם לא יום שישי היום, אבל ערב חג זה קצת כמו האח החורג שלו. מאותו אבא אבל אמא  אחרת.... והחג הוא חג פסח, חג החירות והחופש.

למדתי לאחרונה, הן במסגרות שונות והן מהחיים על "מצוקת החופש" – אותו פער שבא לידי ביטוי כאשר יש לנו הרבה אופציות וחופש בחיים ואנחנו מתחילים להסתבך... צרות טובות?

ככה זה גם בעולם המוזיקה. בזמנו למדתי, מעין טריק כזה, שממליץ למוזיקאים בעידן הדיגיטלי ליצור "מתוך המגבלה", שכן כך אפשר למקסם כל פרט, כל כלי, כל תדר ביצירה ולא לנסות להשתלט על כל הכלים והאפשרויות שאפשר לזרוק אל תוך התוכנה. "תגביל את עצמך", אמרו. "תעבוד בצמצום, בדיוק, אחרת, לרוב, התוצאה היא קקפוניה אחת גדולה".

 

ובחיים יש מגבלות שקל להציב - על דברים שהם טאבו חברתי או אישי, שהסנקציות שם ידועות מראש. אך אני חושב על המגבלות והגבולות שאף אחד לא מכריח אותי להציב. הגבולות שנמצאים בקו תפר עדין שרק אני ועצמי מתעמתים איתם בדיעבד – במעשים והתנהגות, בדיבור ובשפה, בהתנהגות לאחר, בחסד וצדקה, באמונה... אלא שאני לפעמים מרגיש פראייר להציב את תורן המגבלה, לתקוע את בזנ"ט ההחלטה. אף אחד מבחוץ לא ישים לב אליהם, לא ידרוש ממני תשובות, אך בתוכי אני מרגיש לעתים קקפוניה סבוכה, בליל של צלילים ותדרים שחודרים אלי דרך חוש השמיעה, שהוא כידוע, החוש שאמור לשמור על <*שיווי המשקל*>.

 

אנחנו מתקרבים לסיומו של החג, והשנה הבטחתי לעצמי שאגדיל ראש ואנסה לעניין בכמה נקודות טובות על ההגדה באירוע ה"סדר" המשפחתי. זה משהו שרציתי לעשות כבר בשנה שעברה (וגם עלו קולות "מהשטח"...). ידעתי כבר מזמן על כוונותיי המרעננות לסדר פסח, אך לצערי, מרוב זמן רב שהיה לי לדאוג לזה, דחיתי ודחיתי עד ל"רגע האחרון", הרגע הזה שתמיד יש בו דברים יותר דחופים או חשובים לעשות ובסוף נשארתי עם אותה אגדה של דמויות מפלסטלינה שיש לי מגיל 6. אני אמנם אוהב פלסטלינה אבל האמת היא שאני חושב שאפשר להרוויח מהערב המסורתי הזה קצת יותר מאשר לקרוא מהר ולהבין לאט.

 

למזלי פסח מגיע כל שנה בערך באותו הזמן, כך שיש מקום להשתפר ולשפר.

אז איך אומרים? "לשנה הבאה בגבעתיים הבנויה".

האמת שזה כנראה לא יהיה כל כך מסובך כי כבר לא נשאר פה כבר איפה לבנות...

 

וגם המשורר שלומי חסקי מרגיש שאפשר להוציא מהמנהג המעניין הזה, ש94% מהישראלים קיימו אותו בסופ"ש האחרון, קצת יותר:

 

חֵרוּת / שלומי חסקי

 

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁאִלְמָלֵא עָמְדָה לֹא

הָיִינוּ מְסֻבִּים פֹּה הָעֶרֶב וּמוֹנִים דַּקָּה

אַחַר דַּקָּה לִתְחִלַּת הָאֹכֶל, אֶלָּא מַמְשִׁיכִים לִבְנוֹת שִׁכּוּנֵי פִּירָמִידוֹת לְזוּגוֹת-פַּרְעוֹנִים-צְעִירִים אוֹ מִתְבַּרְבְּרִים חַסְרֵי G.P.S בְּמִדְבַּר הַהֲזָיוֹת

הָאֵינְסוֹפִי.

 

 

בתמונה: זנוס פרודאקיס, "חירות", פילדלפיה 2000.

אני מרגיש שאני השלישי משמאל. כי תמיד יש עוד לאן לשאוף.

 

 

חג שמייייח לכולם

פסקול למחשבה

Freedom - Anthony Hamilton & Elayna Boynton​

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload