צמר גפן רטוב תחת חופן קטניות

6.5.2016

 

התלבטתי הפעם רבות על מה לכתוב לקראת שבת. יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא עבורי קרקע פורייה למחשבות, כמו צמר גפן רטוב תחת חופן קטניות. חשבתי לכתוב על דרך האתגר והנס בה מצאתי לפני שנתיים קלטת עדות אבודה של סבי ז"ל, שעתיים וחצי של עדות וידאו מטלטלת שצולמה ב1997, לא נצפתה מעולם ונמצאה לבסוף בספריית אוניברסיטה בארה"ב... אולי בפעם אחרת.

 

חשבתי גם לכתוב על מגוון אירועים מרגשים שזכיתי לקחת בהם חלק בימים האחרונים, כל אחד מנציח את הזיכרון בדרך אחרת וגם לפרגן לכמה דמויות מעניינות:

 

הוזמנתי לנגן כמה שירים בטקס "התכנסות ליום השואה" שנערך במכון הרטמן בירושלים. זוהי יוזמה מרעננת שמציעה להפוך את טקס יום הזיכרון לשואה למעין "סדר פסח", בדרך מתודית יותר ובשיתוף הקהל. כשמנחת הטקס (פרופ' מיכל גוברין) התחילה אותו באמרה: "בואו נחליט שהפעם לא מקריאים את הטקסטים בפאתוס המקובל" – ידעתי שרע לא יכול לצאת מזה. אמנם מרוב התלהבות כבר חשבתי שהולכים להקריא "יזכור" ב"ספוקן וורד" (ואני מודה שהתבדיתי), אך זה אכן היה טקס מיוחד.

 

כמה שעות אחרי זה, כבר דהרתי לכיוון גבעתיים סיטי שם הוזמנתי על ידי חברתי משכבר הימים והצופים דנה גל, להתארח, לנגן כמה שירים ולהגיד כמה מילים בפתיחה של ערב "זיכרון בסלון" שכלל עדות מרתקת של מאיר גל, סבה של דנה שסיפר ברגישות, כאב ואף בהומור את סיפור גבורתו המרשים שהתרחש בעיקר סביב בודפשט הקרה.

לפני עדותו של מאיר, ניסיתי (בתמונה) לדבר קצת על המילים של השירים, על נרטיבים נשכחים, על אלה שעמדו מנגד ועל חסידי אומות עולם. מקווה שהצלחתי "להכניס לאווירה"....

התרגשתי למצוא בקהל בעיקר צעירים סביב גיל 25 שגמעו את המילים של מאיר וגם ידעו להודות ולחבק בסוף. חשבתי, שבעוד כמה שנים, בהיעדר עדים ממקור ראשון - הם אלו שיהיו ה"עדים החדשים", גם אם מדובר על עדות מדרגה שנייה. חשבתי גם כמה יוזמת "זיכרון בסלון" החדשנית היא פשוטה, חיונית וגאונית – מעין גרסה משודרגת ל"והגדת לבנך" משפחתי שחווינו לפני שבועיים. 

 

עוד לפני שהספקתי לראות כמה סצנות הכרחיות מ"רשימת שינדלר", עבר לו הלילה ומצאתי עצמי שוב בירושלים משתתף בטקס קריאת "מגילת השואה" והפעם במכון שכטר, שם התבקשתי להקריא חלק מהמגילה.

המגילה, שנכתבה על ידי פרופ' אביגדור שנאן ב"לילה אחד של מוזה" לדבריו, מנסה להוות טקסט יהודי שיקרא בליל יום השואה בדומה למגילת איכה. אני מודה שאני לא כל כך מתמצא בעולם המגילות השונות, אבל זהו אחד הטקסטים החזקים ביותר שקראתי על השואה וגם הוא, בדרכו, מנסה למסד ולשמר את הזיכרון. ממליץ לקרוא בסופ"ש לפני שעוברים להתאבל על נסיבות אחרות...

 

ובסוף, אחרי ולפני הכול, אנחנו מציינים בימים אלה את "עשרת ימי תודה". זו יוזמה ישראלית של "מדרשת עין פרת". היוזמה מציעה להפוך את ה"תודה" לפעולה ממשית, לגיטימית בחברה, ומציעה עשרה ימים של פרספקטיבה חיובית, שונה מהציניות והאטימות שאופפת רבים מאתנו ביומיום. בכל שנה בעשרת הימים שלפני יום העצמאות, יש הזדמנות להעריך את הצד החיובי, את ההצלחות, את האושר והעושר שסביבנו. בימים אלה אפשר להודות לאדם אחר, לסביבה, למדינה, לעולם, לעצמינו או לכל דבר אחר שאנו חפצים.   

יצא לי להשתתף בערב הפתיחה של המיזם המצליח והחשוב, ולשמחתי הרבה טקסט אחד שלי שפורסם על במה מכובדת זו ("פרופורציות") נכנס לאסופת הלימוד של היוזמה.

ממליץ מאוד להיכנס לאתר שלהם, להתרשם ולהודות...

 

ומרוב שרציתי לכתוב על כל מיני דברים שחוויתי בימים האחרונים, כבר נגמרה פה מזמן כמות המילים הלגיטימית לפוסט בודד על פי אמנת צוקרברג-בנט-לפיד, וגם ככה אני תמיד חושש שאחרי פסקה אחת רובכם תתייאשו מהקריאה (לשמחתי הבנתי שלא כך הדבר).

אני מקווה להכניס את כולנו לשבת דווקא עם תחושות אופטימיות ולהודות על כל כך הרבה אנשים מיוחדים וטובים שמתדלקים אור גדול שבוקע מקצה המנהרה המפותלת והסבוכה שנקראת "מדינת ישראל". באמת תודה לכולכם. זה הזמן, לא?

 

שבת של שלום טובה לכולם

פסקול למחשבה

שולי נתן ונחמה הנדל - מי האיש

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload