יש זמן לכל דבר - לכל דבר יש זמן

20.5.2016

 

**בשנת 1000 לפנה"ס לערך, כתב שלמה המלך בספר קהלת:

"לכל זמן ועת לכל-חפץ, תחת השמים: 

עת ללדת,  ועת למות;  עת לטעת, ועת לעקור נטוע.

עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות.

עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד.

עת להשליך אבנים, ועת כנוס אבנים; עת לחבוק ועת לרחק מחבק.

עת לבקש ועת לאבד, עת לשמור ועת להשליך.

עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר.

עת לאהב ועת לשנא, עת מלחמה ועת שלום."

 

הטקסט המקסים הזה הולחן על ידי זמר הפולק האמריקאי פיט סיגר בשנות ה50' תחת השם "Turn Turn Turn", אך הוא נהיה להיט רק בגרסת הכיסוי של  להקת הByrds בשנת 1965. כנראה שגם (המלך) פיט סיגר הבין שיש זמן ועת לכל דבר - גם לשירי פולק.

השיר קיבל עדנה מחודשת 30 שנה לאחר מכן כחלק מפסקול הסרט "פורסט גאמפ", משם רובנו מכירים אותו. ושוב, יש זמן לכל דבר - לכל דבר יש זמן.

 

** בשנת 400 אחרי הספירה לערך, נכתב בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה) הסיפור הבא (בשינויים קלים ובתרגום מארמית):

 

רבה ורבי זירא סעדו ביחד את סעודת פורים והשתכרו עד מאוד. לאחר שרבו על שטות, קם רבה והרג את רבי זירא!  למחרת בבוקר, ביקש עליו רחמים והקימו בדרך נס לתחייה.

בחלוף שנה הציע רבה לרבי זירא לבוא אליו ולערוך גם הפעם ביחד את סעודת פורים.

"יהיה כיף!" הוא אמר. סירב רבי זירא ואמר: "לא בכל שעה ועת מתרחשים ניסים".

או כמו שאומרים אצלנו בשכונה: "חביבי, לא כל יום פורים".

יש זמן לכל דבר, לכל דבר יש זמן.

 

**בשנת 1000 אחרי הספירה לערך, סיפר רש"י (ההוא משיעור תנ"ך) באחד מפירושיו לספר בראשית את הסיפור הבא (בשינויים קלים):

 

אמר אחד לחברו: "נולד לך בן פעם"?

ענה לו: "כן".

אמר לו: "ומה עשית"?

ענה לו: "שמחתי ושימחתי את כולם!"

אמר לו: אבל לא ידעת שבסוף סופו הוא ימות?!?!

ענה לו: בשעת חדותא-חדותא, בשעת אבלא-אבלא (כלומר= בשעת שמחה-שמחה, בשעת אבל-אבל).

יש זמן לכל דבר - לכל דבר יש זמן.

 

**בשנת 2016 אחרי הספירה, בעצם אתמול, הייתי עם החבר'ה מהבית בהופעה מיוחדת של להקת "מוניקה סקס" במועדון הבארבי בת"א לציון קבלת אלבום זהב לאלבומם "יחסים פתוחים" שיצא לפני 15 שנה. מתבקש לציין כי גם הוא כמובן המתין בסבלנות לזמן שלו כדי להגיע למעמד זה...

ההופעה (בתמונה) הייתה טובה ומרגשת במיוחד, שכן מעבר לאינספור הלהיטים והעובדה שזה יהיה קלישאה להגיד שהלהקה נשמעת "כאילו הם מנגנים 20 שנה ביחד", בתקופה שהאלבום יצא, בתחילת גיל תיכון, היינו פוקדים את הבארבי לעתים תכופות במסגרת סיבוב ההופעות של אותו האלבום והוא ללא ספק חלק מפסקול הנעורים שלנו.

 

אנחנו אמנם נוטים לעתים לחזור (מנטלית לפחות) לגיל 16, אבל אתמול גיבינו את זה גם בצלילים ומנגינות. "הנעורים הם מפקד משוגע" שר יהלי סובול בשיר אחר מאלבום אחר, ואני חושב שזה נחמד לזגזג בין הזמנים והעתים. ביום יום (מסתבר ש) אני בן 30, אבל אמש היה הזמן שלי להיות (קצת) בן 16. ביום יום אני חי ב2016, אבל נחמד לפעמים לחזור 2000 או 3000 שנים אחורה. שמעתי שהתנ"ך עומד להגיע לאלבום פלטינה.

 

שבת שלום לכולם

הדרן

למיטיבי הקריאה ובחזרה לקהלת, 3000 שנה אחורה. גם יהודה עמיחי קרא את הטקסט הזה וחשב עליו קצת אחרת. הנה זה:

 

אדם בחייו / יהודה עמיחי

 

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו 

זמן לכל.

ואין לו עת שתהיה לו עת

לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

 

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,

באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק

באותן ידיים לזרוק אבנים

ובאותן ידיים לאסוף אותן,

לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

 

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח

ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל

את מה שהיסטוריה ארוכה

עושה בשנים רבות מאוד.

 

אדם בחייו אין לו זמן. 

כשהוא מאבד הוא מחפש

כשהוא מוצא הוא שוכח,

כשהוא שוכח הוא אוהב

וכשהוא אוהב הוא מתחיל לשכוח.

 

ונפשו למודה,

ונפשו מקצועית מאוד

רק גופו נשאר חובב

תמיד. מנסה וטועה

לא לומד ומתבלבל

שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו.

 

מות תאנים ימות בסתיו

מצומק ומלא עצמו ומתוק,

העלים מתיבשים על האדמה, 

והענפים הערומים כבר מצביעים

אל המקום שבו זמן לכל.

פסקול למחשבה

אהוד בנאי - שיר זמני

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload