"בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים"

10.6.2016

לפעמים כשאני צועד ברחוב חולפת על פני אישה. או איש. וכשהם חולפים על פני הם לעתים מושכים איתם שובל של ריח בושם, וכמו קרס חכה הריח נתפס לי באף ומושך אותי בכוח אחורה. והאדם, כמו שלבושו או גינוניו משקפים את סיפורו, או סיפור שהיה רוצה לספר על עצמו – גם ריח הבושם משקף עבורי סיפורו של אדם.

 

לפעמים זו אישה מבוגרת, מגונדרת, עם כובע גדול וקלאס רחב, צועדת כמו מלכת אנגליה ברחוב דיזנגוף, עם ריח בושם שנדמה שנרקח אי שם בגולה – בוקרשט או ברלין.

ולפעמים זו נערה לקראת דייט רומנטי, אופפת עצמה בריח מסתורין ותשוקה או איש עסקים מתובל בריח ממון כבד. איני יודע מה גורם לכל אלה לשים את השפריץ הנוסף של הבושם לפני שיצאו מהבית, אך בטוח שזה שווה מחקר אקדמי.

 

והיום יום שישי, יום שכולו ריחות, בעיקר של בישולי ערב שבת. אני יושב וכותב על הספה בבית וריח הבצל המטוגן מדירה סמוכה דוהר אל מחילות אפי, בעקבותיו שאר מטוגנים שונים ועוזריהם שמאלצים אותי לסור אל המקרר לבדוק מה אפשר לנשנש עד הערב.

 

וגם הטבע מספק לנו ריחות נהדרים ונעימים. שמעתי לא מזמן ברדיו, לרגל בוא האביב (שהסתיים בכאב לב לצערי) על פריחתם המופלאה של מגוון מפרחי וצמחי ארצנו הקטנטונת. לכל אחד אופי וצורה משלו, ריח ייחודי אבל בעיקר – שמות מרתקים שכל אחד מהם מזמין לכתוב עליו שיר אהבה או פזמון קליט. איני יודע מי בעל התפקיד שממציא לכל פרח וצמח את שמו המקורי – אבל אני שולח לו מכאן קורטוב קנאה ושפריץ של חיזוק חיובי.

 

והנה כמה דוגמאות יפות ואביביות:

מסתבר שברכס הכורכר ממערב לנס ציונה גדלים להם שיחי רותם המדבר, שמשון אזוביוני, סחלב קדוש, סחלב השקיק, אירוס הארגמן, לוטם שעיר, לוטם מרווני, קידה שעירה, קורנית מקורקפת, געדה מצויה, חרצית עטורה, פרג אגסי ולנטנה ססגונית.

באזור פארק יקום כנראה שכבר סיימו לצמוח: בן חצב יקינטוני, חרצית עטורה, תלתן הארגמן ותלתן דו גווני.

בשמורת הטבע של הר מירון – סחלב אנטולי, סחלב איטלקי, סחלבן החורף, צבעוני ההרים, ולריאנה איטלקית, חיננית רב שנתית, נורית אסיה ונורית צהובה.

בהר הנגב – צבעוני ססגוני, צבעוני המדבר, שמשון הדור ועיריוני צהוב.

 

לצערי עבור כל אלה אני צריך להרחיק... מינימום לגבעת נפוליאון, פארק הירקון, או האדנית על אדן החלון (בGIF). אבל גם פה בגבעתיים מול הבית, ליד גן העלייה השנייה, פסע ממצפה הכוכבים בגבעת קוזלובסקי, אפשר למצוא עדיין את החבצלת, הסחלב הקדוש, שום האבקנים, בן חצב סתווי וגם כמה כלניות שמתרפקות על ענני הנוסטלגיה בהן באזור היו יותר שדות ופרחים ופחות קניונים ובניינים ממורקים.

 

לסיום - כשאני קורא את השיר המקסים הזה של המשורר איתי עקירב אני ממש מצליח להעלות באפי את ריח פירות ההדר והלימון, הפרדס והירק, רוח נעורים ורוח חופש. העובדה כי הוא בוחר להשתמש בשיר באותיות רגילות במקום באותיות סופיות מצליח בכלל לערבב ולאתגר ולעצבן ולעניין אותי כהוגן. כן ירבו.

 

אַגָּדָה עַל פַּרְדּס\ איתי עקירב

וַאֲנִי סוֹחֵט לִימוֹנ לְכוֹס תֶּה וְנִזְכָּר בְּרֵיחַ הַפַּרְדֵּסִימ שֶׁל קִבּוּצ גְּלִיל-יָמ שֶׁהָיוּ מֵעֵינ נְוֵה-יָרָק בְּתוֹכְ כָּל הַבֶּטוֹנ הַזֶּה שֶׁעָלָיו חֻנַּכְנוּ.

וְהָיִינוּ בּוֹרְחִימ לְשָׁמ מַהַתִּיכוֹנ, נִפְלָטִימ כְּמוֹ מִבֶּטֶנ שֶׁל לִוְיָתָנ – אוֹטוֹבּוּס קַו עֶשְׂרִימ וְתֵשַׁע, אֶל-חוֹפ מִבְטַחִימ עִמ כָּל הַיֵּצֶר וְהַפַּחַד שֶׁל לִהְיוֹת יֶלֶד בָּעִיר.

וַאֲנִי נִזְכָּר בְּצָהֳרֵי-יוֹמ חֹלִי אֶחָד שֶׁל חֹדֶשׁ כִּסְלֵו שֶׁנָּשַׁק נְשִׁיקָה לַחָה לַשָּׁנָה הָעֲגֻלָּה שֶׁבִּשְּׂרָה לָנוּ אֶת תֹּמ הַשַּׁחֲרוּת. וְהֵמ הָיוּ מְלֵאִימ בְּכָל-טוּב:

בְּתַפּוּזִימ וּבְאֶשׁכּוֹלִיּוֹת אֲדֻמּוֹת, בְּלִימוֹנִימ וְבְפּוֹמֶלוֹת שֶׁעוֹד לֹא הִבְשִׁילוּ. וְלֹא-אָכַלְנוּ אוֹתָמ.

זָרַקְנוּ הָאֶחָד עַל הַשְּׁנִיָּה, בְּכָל הַכֹּחַ, רַק כְּדֵי לִפְרֹק, לְהִתְפָּרֵק, לְהַשְׁחִית מַשֶּׁהוּ מִכָּל-הַיֹּפִי, מֵהַתֹּמ הַזֶּה.

 

 

חג שבועות שמח ומבושם לכולם

 

פסקול למחשבה

Bill Withers - Aint no sunshine

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload