סליחה, מה השעה?

1.7.2016

לא מזמן הלכתי ברחוב ומישהו מבוגר עצר אותי. "סליחה, מה השעה?", הוא שאל.
לרגע התבלבלתי וחשבתי לעצמי: "מי אתה (?!) מר אדם קדמון שאין לו לא שעון וגם לא טלפון סלולרי להביט בו כדי לדעת מה השעה, לבדוק מה מזג האוויר בלונדון, ולראות מה חדש באפליקציה של ערוץ הספורט?"


ובעודי תוהה בנושא, הרגשתי רטט בכיס. נו טוב, בטח הודעה או צלצול; רק שהייתה בעיה אחת – החזקתי את הטלפון ביד...  וכך גם אני הגעתי להיות קורבן של "פאנטום הרטט", תופעה נפוצה בה אנשים מרגישים רטט של טלפון סלולרי למרות שהוא לא רטט באמת.
זה עוד בסדר, שכן אני לעתים מוצא את עצמי מסתכל בצג הטלפון הסלולרי בנחישות ובאותו הזמן בדיוק מחפש אותו במקום אחר. או שאני בודק מיילים במחשב ודואג לבדוק את אותו חשבון מייל גם בטלפון. באותו הזמן.
החיים שלי על רטט. מילולית.
אם לא הייתי יודע שזה קורה לעוד אנשים זה היה עשוי ממש להביך אותי; "צרת רבים חצי נחמה", (או לפחות "צרת רבים - חצי בטרייה כבר ב11 בבוקר").

הוכחה נוספת לכך שהקדמה הזו כל כך טבועה בי התגלתה כאשר נבחנתי לא מזמן במבחן כיתה. בכל פעם שתהיתי לגבי איות של מילה שכתבתי בכתב ידי, חיכיתי שיופיע מתחתיה קו אדום מקווקו כמו במקרים בהם "בודק האיות" הקשוח בתכנת וורד קופץ לביקור. ממש הזיתי את זה על הדף.
מיותר לציין שזה לא באמת קרה.

שמעתי פעם את ד"ר מיכה גודמן מדבר על "זמנים נקיים מטכנולוגיה" - להגדיר זמנים ביום בהם אנחנו מתנתקים מהמסך – כשקמים בבוקר, לפני השינה, עם האוכל או אפילו ימים שלמים (שבת?) ללא הפלא הזה. הוא הגדיר את זה כ"דרך לגונן על תודעת האדם מהטכנולוגיה." אני חושב שזו הצעה מאתגרת.
כביקורת על כך, ענו לו כי "נדרשת מאתנו קשיבות שאיננה תלויה בימי חול או בשבת.
קשיבות היא בין היתר לעשות בכל רגע פעולה אחת, היא להגביר את התחושות והרגשות שלנו ולא באמצעות בריחה אל המסך, היא להעניק משמעות להווה ומכך בהכרח למזער את הצורך בגירויים המרחיקים אותנו מהזמן, מהחברה ובעיקר מעצמנו".
גודמן בתגובה ענה שזה רעיון מעניין ובעיקר שזה אירוני שכל השיחה הזו (וגם זו פה שלנו) מתנהלת ברשת וסביר שדרך הסמארטפון בכבודו ובעצמו.

וכמו על כל דבר, אפשר להתפייט גם על העולם הטכנולוגי המתקדם ואף לכתוב שירים בנושא. אני מודה שלי עוד אין במגירה שירים על כפתור "התחל" או על הגלגלת של העכבר, אך למשורר שגיא אלנקווה יש שיר ללא שם, שהייתי יכול לקרוא לו בקלות, א-לה נתן זך - "כי האדם – גליון אקסל" :

 

אָדָם. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא

מוּל מָסָךְ הַמַּחְשֵׁב.

מְבַקֵּשׁ לַחֲפֹן בְּכַפּוֹת

יָדָיו אֶת גַּרְגִּירֵי הַגִּלָּיוֹן

שֶׁבַּמָּסָךְ, לִיצֹר מֵהֶם

גּוּשִׁים שֶׁל חֹמֶר, צוּרוֹת.

לְפַסֵּל אֶת הָעוֹלָם הָרֵיק,

שֶׁמָּלֵא בְּעַצְמוֹ,

לְפַסֵּל מִמֶּנּוּ חַיּוֹת וּפַרְדֵּסִים.

לָצֶקֶת מַשְׁמָעוּת בַחוֹף הַלָּבָן, הַרָחָב.

לְהָרִיחַ פֶּרַח, לְהָרִיחַ אֵת הָעוֹלָם.

 

בתמונה: הדור הצעיר והדור הצעיר יותר, מפצחים את הגנום האנושי ובהפסקות עושים פרצופים מצחיקים.


שבת של שלום לכולם

פסקול למחשבה

The Bunggles - Video killed the radio star

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload