על תיקון אוטומטי וקיצור הדרך

29.7.2016

לפעמים אני מקנא באייפון שיש ברשותו תכונה כל כך יפה שנקראת "תיקון אוטומטי". בכל פעם שהוא פוגש מילים לא מזוהות הוא מציע "תיקון".

מצד אחד גם אני מייחל לתיקון אוטומטי, אך גם חושש מאותה אוטומטיות של התיקון שכן לעתים מילים לא מזוהות, מחוץ למוכר, הן הדבר האמתי. ובאמת לפעמים אני מתעמת עם האייפון כאשר הוא מציע לי תיקון ואני בתגובה לוחץ באסרטיביות על לחצן "איקס", לוחש בהתנשאות טכנולוגית "הא הא! הראיתי לך הפעם!!".

 

ואולי התיקון האוטומטי המיוחל הוא בעייתי בעיקר כי הוא סותר את הדרך, את כיתות הרגליים. מהו מחיר התיקון האוטומטי, מחיר האינסטנט והטעות, מחיר קיצור הדרך? כי לפעמים אנחנו בטוחים שזכינו בלוטו, הרווחנו מהר, דילגנו על שלב או שניים, ניצחנו את המערכת. זה מזכיר לי את הסיפור על המלך הצעיר שהיו סוחבים אותו לכל מקום מרוב כבוד כבר מילדותו. הוא המפונק לא נקף אצבע עבור דבר, ולכן פספס את הבנייה והחיזוק של הגוף ומת צעיר מכולם. עוד על היחס לקיצור הדרך שמעתי בהקשר של איסור קיצור הדרך דרך בית כנסת, שכן זה זילות המקום.

 

זה לא תמיד רע, אך על כל "זכייה" כזו, עבור כל קיצור של דרך, צריך להביט בעיניים פקוחות, שכן הם עלולים לנוון חלקים מאתנו.

דוגמא מהחיים עצמם -

מישהי פעם העירה לי על כך שאני מעסיק מנקה בבית. אמנם ביקור של פעם בחודש נשמע לי סביר בהחלט, אך היא בתגובה אמרה שיש משהו בלפגוש את הלכלוך ולהבין את המחיר של החיים בבית. אולי יש בזה משהו... שיהיה כלי אחד בארון שאני הכנתי, אוכל שאני בחרתי או גידלתי, ואם כבר מנקה – אז להשאיר לעצמי מטלת בית אחת לפחות. לחבר את עצמי למרחב שלי ואת המרחב שלי אל עצמי. להמעיט בקיצורי הדרך. מאידך, קברניטי הפסיכולוגיה החיובית דווקא יעודדו חיים ב"תודעת זכייה" שכזו. וזה באמת חשוב לחיות כל יום בתחושה שכבר זכיתי. גם בהלכות בית כנסת שהוזכרו מקודם, שמעתי שאם באמת רוצים אז כן ניתן לקצר את הדרך, אם הולכים דרך החצר...

 

וכמו שאי אפשר לקצר את הדרך, לפעמים גם אי אפשר להאריך אותה, גם אם ממש רוצים. תשאלו את הפרח העונתי שטמון בחול האדנית בביתי, והוא כבר עייף ותשוש ומסרב לזרום איתי ועם המים שאני משקה אותו, ועם השירים שאני שר לו, דבק בעונה אליה הוא משתייך. "חביבי, אני עונתי, לא הבנת את זה?"

לא מקצר דרך, וגם לא מאריך אותה. אני מעריך את זה.

 

בתמונה: אני אוהב את האילוסטרציה הזו. תחושת החופש האמתית, גם היא כנראה מתקבלת ללא קיצורי הדרך, מתוך חווית הכלוב, אל תודעת הזכייה.

 

ואחרון לסיום:
"בהכרת הנפש אין קיצורי דרך, הקפנדריה (״קיצור הדרך״ בלטינית) היא דרך הישר" 
(הקדמה ל"פירוש החלום" של פרויד מאת רות גינזבורג)

 

שבת שלום לכולם 

 

פסקול למחשבה

צביקה פיק - הרקדן האוטומטי

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload