אסיר של תודה

2.9.2016

 

אני אסיר תודה. אסיר של תודות. ובניגוד לכל הגיון אני עמל ומתעקש על כליאתי מאחורי סורג ורב-בריח פצ'ולי-לבנדר, ללא אפשרות לשחרור מוקדם בגין התנהגות שלילית. שותפתי לתא הקטן היא "תודעת הזכייה", שמזכירה לי כל הזמן שהחיים שלי בסך הכול בסדר גמור. גם כשמאשרים לי לצאת לחופשות קצובות בגין התנהגות סבירה, אני סוחב על גבי את שותפתי לתא, כדי שגם היא תראה עולם ותתרענן בחיפוש דברים חדשים לרטון עליהם.

 

כשחיפשתי בגוגל "תודעת זכייה", החצוף מיד תיקן אותי ל"תעודת זכייה". שינוי מקום קל של האותיות אך ההבדל במשמעות כל כך גדול. בעוד שב*תעודת* זכייה יש עדות למשהו שהסתיים, שנחתם, *תודעת* זכייה היא תמיד ב"הווה ממושך".

כשהתעקשתי מול גוגל על הביטוי המקורי, התוצאה הראשונה הייתה לינק לפוסט ישן באתר שלי. אז או שאני מקורי מאוד או שמתחיל לחזור על עצמי...

 

בחזרה זריזה לעולם התודות - שיטות ההודיה הן רבות, ומצריכות עבודה עקבית. נמצא אותן בתפילות ההודיה בכל הדתות, בעולם הפסיכולוגיה החיובית הטרנדית וה"חילונית", ביוזמות חברתיות כמו "עשרת ימי תודה" שהזכרתי כאן בעבר ועוד ועוד... אין ספק כי כולן תורמות לחוסן נפשי ולראייה שפויה של החיים. כמו כושר גופני, יכולת ההודיה מצריכה אימון ופיתוח סיבולת לב-תודה כבר מגיל צעיר...

 

קראתי טקסט מעניין שמציין שבעברית "הודיה" היא גם להודות ל-מישהו על דבר שעשה, וגם להודות  ב-דבר פשע לדוגמה. על אף השוני הגדול, בשני המקרים, וזה מה שחשוב, מדובר על *הכרה* בדבר מה במציאות, והתייחסות אליו. אל לנו להתבלבל ולחשוב ש*הודיה* היא הסתפקות במועט וותרנות, אלא פשוט זווית הסתכלות והכלה יותר בריאה של העולם והמציאות.

דוגמה נוספת להסתכלות אחרת על המציאות נראה אצל הרב דב זינגר, שמאתגר את "חוק מרפי" (שטוען כי כל מה שיכול להשתבש ישתבש), ומציע את "חוק השדרוג", שטוען כי כל מה שיכול להצליח – יצליח.
משום מה, ביום יום, אנחנו לרוב יותר "מרפיים" מאשר "משדרגים".

 

 

אז אני מתחיל כאן, קבל עם, עדה ופייסבוק מסנג'ר, ומודה על הרבה דברים טובים שקרו וקורים ממש עכשיו ואם לא ישתבשו בטעות, גם עומדים לקרות בקרוב - נסיעות ונופים והרים ושינויים והתחלות ועמידה מול פחדים ועמידה מול רגשות; עמידה על הראש ועמידה מול ניסיונות, מול עצמי ומול אחר ואחרת, לחיי מדינת ישראל ובירתה ירושלים – לתפארת!

מבטיח לספר כאן על הכול, ואם לא על הכול אז על הרוב, ואם לא על הרוב אז לפחות על מה שכיף לי לספר במקסימום, או מצטלם טוב במינימום; הרי בשביל זה הפלטפורמה הזו הומצאה, לא? ורגע בלי ציניות.... אני פשוט באמת נורא נהנה מזה.
 

 

לסיום, בווידאו - עדות לתודעת זכייה אמתית שמצאתי השבוע בבלוג המקסים "עונג שבת". הלוואי על כולנו גישה שכזו לחיים:

"יש שיראו בסיפורו של רובן פרדו – שמפעיל כבר 40 שנה, 6 ימים בשבוע, בכל עונה, את אותה מעלית בלוס אנג׳לס – סיפור עצוב על אדם העולה ויורד כל חייו אך נשאר במקום, לא מתקדם קדימה. ויש שיראו בסיפורו, שתועד לאחרונה בסרטון קצר ועשוי היטב, מסר אופטימי על הדרך שבה צניעות וגאווה יכולים לדור יחדיו, או תזכורת לכך שרוח טובה יכולה להפוך גם את העבודה המונוטונית והפשוטה ביותר לחדוות חיים. "

 

שבת של שלום לכולם ו...תודה.

פסקול למחשבה

Alanis Morissette - Thank U

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload