אואזיס

30.9.2016

אואזיס... נווה מדבר... אומרים שנופו של נווה המדבר "בולט מאוד בסביבתו הצחיחה".
אבל אני לא מדבר על עין גדי במדבר יהודה או עין עבדת בנגב. אני מדבר על קולנוע אואזיס ברחוב הרצל ברמת גן. ואני צועד שם היום במכנסיים קצרים, כי לשמחתי, הקיץ בדמדומיו, ובבקרים כבר יותר נעים לצעוד.

הרגליים כמו גלגלי שיניים, מזיזות את הגוף ואת מכונת המוח שמנסה לקלוט דרך כל החושים את הנעשה בחוץ, והוא מייצר מחשבות, הגיגים ורעיונות של יום שישי.

וכשאני חולף על פני קולנוע אואזיס הנטוש, קורבן הסטרימינג ומתחמי הענק, אני נזכר שאבא שלי סיפר שהוא ראה אז, בשנות ה70' העליזות, בדיוק שם על בימת הקולנוע, את הגרסה הישראלית למחזמר "שיער" - עם צביקה פיק, מרגול, גבי שושן וטובים אחרים (חפשו ביוטיוב זה מדהים). וגם אני לשמחתי הספקתי לראות שם כמה סרטים אמריקאים מטופשים בילדותי, ואולי לאכול גם נקניקייה עם קטשופ בלחמנייה ב5 שקלים בקיוסק המפורסם בחוץ, שהיום גם הוא מיותם.

וברחוב הרצל אני מבחין ב"ירקות אואזיס", ב"קצבייה אואזיס" וב"פרחי אואזיס", ממותגים באורות ניאון ובשלטים שהיו סטייט-אוף-דה-ארט גג בשנות ה90'.
וכשאני ממשיך ללכת אני נכנע במבט לספר משופם, שיושב מחוץ למספרה פשוטה, ללא שלט זוהר וללא מיתוג מנצח, והוא מסתכל לי בעיניים. ללא שום קול ורק עם ידו, הוא קורא לי פנימה בתנועת "בוא הנה", ומעביר אותה לאחר מכן על הלחי שלו, יעני רומז לי שהגיע הזמן להתגלח. "לא תודה" אני מסמן. ומנגד, נגן רחוב מבוגר שהפציר בי לא להסתפר לעולם כי "כשאגיע לגילו עוד אתגעגע לזה..." והנה חנות האוכל הביתי העיראקי הצנועה, עם שלט ענק עשוי מפוליגל: "בעבע תמרים – טעים!". ואני מבטא "בעבע" בצורה הכי אשכנזית שיכולה להיות...
מזל שזה קורה רק אצלי בראש...
ואחרי שחלפתי על פני זוג מבוגרים שהולכים לאטם שלובי ידיים (תמיד מרגש), אני מבין  שחציתי את הגבול החצי-מדומיין מרמת גן לגבעתיים, שם כל מספרה אלמונית הופכת לסלון יופי עם שלטים מנצנצים בלועזית.

אני לרוב לא נוטה להתייחס לעניינים אקטואליים על בימה זו, שכן יש מספיק אחרים שיעשו זאת במקומי, אך חייב לציין כי מותו של שמעון פרס ז"ל, נגע בי מאוד ואף גרם לי לתחושות דומות שהרגשתי בתקופת פטירתו של אריק איינשטיין ז"ל. משהו בם נוגע, לעתים מסנוור. סנוור שובה לב, ואולי גם שובה התרפקות חשודה. אך למרות הכול, אין ספק כי פרס, כמו איינשטיין, כמו הרצל והרחוב שעל שמו, כמו המחזמר "שיער", כמו אואזיס – הם נווה מדבר.
בולטים במיוחד בסביבתם הצחיחה.

בווידאו – רגע קטן ומקסים לדעתי, לקראת סיום הקדנציה של שמעון פרס בבית הנשיא.
היום כמובן, מקבל משמעות כפולה ומכופלת. אכן מחניק קצת בגרון.

 

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, ושבת שלום טובה.

שׁוּב נַתְחִיל מֵחָדָשׁ, שֶׁכֻּלָּם מַתְחִילִים
הַחוֹרֵשׁ, הָאוֹסֵף, הַמְּשׁוֹרֵר, הֶעָלִים
הַנּוֹפְלִים עִם הָרוּחַ, פְּנִינֵי הַטְּלָלִים
וְהַגַּל הַחוֹזֵר אֶל חוֹפָיו הַתְּלוּלִים.
(נתן יונתן)

לחצו לצפייה בתמונות של קולנוע אואזיס היום

פסקול למחשבה

שיער - צביקה פיק (מתוך המחזמר)

 להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload