אילו ידעה העז שהיא עז

4.11.2016

 

יחסית לאדם שטס לעתים קרובות לחו"ל, מפתיע לדעת שיש לי פחד נוראי מטיסות.
זה לא קליני, ונראה שזה לא עוצר אותי, אך כשאני מאזין לתחושות הגוף שיש לי בגבהים, בים ובעומקים – אני מבין שאני יותר אדם של Solid Ground...
לא, לא תמצאו אותי עושה בנג'י מגשר, או טס להנאתי בכדור פרח. את זמן הטיסה שאני כן מחויב לעשות כדי להתנייד ממדינה למדינה, אני מקדיש לעבודה פנימית ומודעות שתשכנע אותי שאני לא ב-א-מ-ת נמצא עכשיו באוטובוס מעופף בגובה שגם ציפורים יפחדו לשהות בו (אגב, האם יש ציפורים עם פחד גבהים? ומה הן מבינות על החיים אחרת מכל השאר?).
  
לעתים אני מתפתה להציץ מהחלון, הרי נופים אני אוהב. זו תמיד טעות שמחזירה אותי למציאות מתוחה, ואני מיד חוזר להשתבלל במושב שבמקרה הטוב והמרווח נמצא בשורת "יציאת החירום", ובמקרה הרע נמצא במקום בו הרגליים שלי מגיעות כמעט עד תא הקברניט. לשמחתי יש במטוס מספיק הסחות דעת בדמות שמיכה אישית, חנוקה בשקית, והיא טעונה בחשמל סטטי שיכול להאיר לפחות שבוע את כל אזור רמלה-לוד, ותפריט אוכל כבד ושקרי (ממתי "אומלט" תמים זה פשטידה?) שכדי להסיח את דעתנו מכך שאנו אשכרה מרחפים בנס באוויר, מוגש גם ב3 בבוקר לאנשים רגילים כמוני וכמוכם, והם בולסים כאילו זה לא מרגיש מוזר לאכול עוף בקארי באמצע הלילה.

ואם ב"מודעות", עבודה פנימית וציפורים עסקינן, פגשתי טקסט גבוה של בחור נמוך בשם "צ'אונג טסה" – או בשמו העממי – "חכם סיני עתיק". תחשבו על זה. ואז תחשבו על זה שוב:

"אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו
אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת
הדג, ההר והנהר, יודעים את עצמם בידיעה שאינה יודעת
רק האדם מנסה לדעת בידיעה היודעת, על כן אין האדם מצליח להיות אדם
כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, הנהר הוא נהר"


בתמונה: הודו. שאריות זיכרון. כמו בתמונה. והיום? כמו בחלום.

שבת שלום טובה לכולםםםם

 

פסקול למחשבה

Jefferson Airplane - White Rabbit

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload