חזקו ואמצו

11.11.2016

 

לאנשים זה נראה לעתים מוזר. שכן את הפרק שנקרא "תנועת נוער" הם מסיימים, ובכן, כשהם מסיימים להיות בני נוער. כמה פשוט. רוב האנשים נזכרים בערגה בתקופה מהנה של פעילות חווייתית, התאהבויות, צחוק, רוח נעורים, כינויים מטופשים,  הדרכה, עשייה, אחריות והרבה כיף. זה שייך בעיקר לתקופה הראשונה בחיים ומכאן - ממשיכים הלאה. וגם אני חשבתי כך.

 

כשיצאתי לגרעין נח"ל מטעם תנועת הצופים בסוף שנת 2004, חשבתי שזו אחלה הזדמנות לסגירת מעגל בכל הקשור לפרק שלי בתנועה. אמרתי לעצמי: "נלך לקיבוץ (פרק עליו כתבתי כאן בעבר), נשלב עם הצבא, חברים, משימה, משמעות – והיידה לפרק הבא. למה לא?"

אך תכניות לחוד ומציאות לחוד, ואני מצאתי עצמי, לאחר תקופת צינון קצרה, חוזר בתקופת הלימודים הראשונה שלי למשרה חלקית בשבט בו גדלתי. "למה לא בעצם?" חשבתי. זה טבול בנוסטלגיה נעימה, מכירים אותי שם, בסך הכול יש לי ניסיון, מעט הכנסה מהצד בעבודה חינוכית ומשמעותית, מסתדר לי יופי עם הלימודים, וזה רק "זמני". אז... למה לא?

 

לאחר סיום הלימודים, חזרתי לשולחן השרטוטים. הבנתי שהיה די נחמד ואפילו משמעותי וכיף במשרה החלקית הזו, ואני בדיוק מתחיל עכשיו בעבודה עם הרכב מוזיקלי, אז אם אני רוצה כסף לאוכל כדאי שתהיה לי הכנסה יותר קבועה, שכן עד שאהיה מיליונר ממנגינות ושירים – ייקח זמן. אז עברתי למשרה מלאה במחלקת הדרכה במטה התנועה.

גם הפעם חשבתי: "הכסף השתפר, אני יכול לצאת באמצע היום לחזרות, לשלב הופעות, בסך הכול יש לי ניסיון, אני מכיר את המערכת, מאמין בערכים וביכולותיי, הגעתי לתפקיד שיכול להשפיע ברמה ארצית, זה במשרד ולא "בשטח", לא צריך כמעט ללכת עם מדי חאקי (תכלס זה קצת מביך), וזה גם כזה... זמני... אז.... למה לא?".

 

במהלך הדרך, אנשים הרימו גבה. שכן כמו בפתח דברי, לרוב האנשים ברור שבתנועת הנוער נמצאים בגיל – נוער. ולנהל ארגון של 80 אלף חניכים ו700 עובדים? זה איכשהו קורה לבד. אני זוכר ראיונות יח"צ ברדיו עבור הלהקה בהם נשאלנו את השאלה הקלאסית: "וממה אתם, כמוזיקאים, מתפרנסים?", ההפתעה בתשובתי תמיד הייתה גדולה עבור השואלים, אבל לי זה דווקא הרגיש כשילוב מעניין. בעצם, למה לא?

 

והזמן עבר ועבר ועבר ואני הבנתי עם השנים הרבה יותר למה "כן", ולא רק למה "לא".

אצטרך בלוג שלם כדי לתאר את ההשפעה של תנועת הצופים עלי, מיום הגעתי לתנועה כחניך בכיתה ד', ועד היום, 20 שנים (!) כמעט רצופות אחרי, כעובד התנועה. לתנועת הצופים חלק עצום בעיצוב זהותי הערכית, החינוכית והאינטלקטואלית, והיא נתנה לי כל כך הרבה הזדמנויות ואפשרויות להשפיע - מרמת החניך, עד רמת החברה הישראלית. ממש ככה.

 

את מרב הקרדיט אני נותן להון האנושי האדיר שקיים בארגון העצמתי הזה, כל כך הרבה אנשים מדהימים שפגשתי במהלך הדרך - חניכים סקרנים, מדריכים משמעותיים, קולגות אהובים, ומנהלים ישירים, שלימדו אותי כל כך הרבה על החיים עצמם. ממש ככה. 

 

בימים אלה אני מסיים את חלקי בתנועת הצופים, ורוצה על גבי במה וירטואלית זו, ששותפים לה לשמחתי הרבה דמויות אהובות מהעבר, מהווה ומהעתיד, להגיד תודה. תודה לכל מי שעזר, תמך, לימד, ריפא, הקשיב, ייעץ, חנך ופשוט היה שם ביחד איתי לאורך הדרך הארוכה. אני מקווה שהייתי משמעותי עבורכם כמו שאתם הייתם משמעותיים עבורי.

 

רבים האנשים שראיתי שעזבו "סופית" כעובדים את התנועה, וחזרו לאחר מכן לתפקיד נוסף, הפעם "באמת אחרון"... שכן נראה שמשהו באנרגיה של העשייה התנועתית, כמות ההכשרות, ההתפתחות והלמידה האינסופית, רוח הנעורים שטבועה בעשייה, ההשפעה והכיף הגדול עם האנשים הפועלים בה - פשוט ממכר. לא אתפלא אם אמצא עצמי בעתיד חוזר - הביתה.

 

זהו רגע לא פשוט בשבילי. זו תקופה של שינויים רבים בחיי האישיים, החורף בדיוק מתחיל בחוץ, ודווקא עכשיו אני יוצא מהכסות המחממת של התנועה. למרות הכול, אני עושה זאת בלב שלם ו"נכון" להרפתקאות ואתגרים חדשים, עליהם אשמח לספר ממש בקרוב...

 

תודה לך על הכול תנועת הצופים – את תחסרי לי מאוד;

כמו בזוגיות אמתית, יש דברים, שרק שנינו יודעים;

את הרבה יותר ממקום עבודה, את שירת ליבי וחלק ממהותי;

זר – פשוט לא יבין זאת.

 

ואלו שהרימו גבות – אולי כדאי שתלכו לסדר אותן כי זה באמת לא מחמיא לכם.

איך אומרים אצלנו בצופים? "חזקו ואמצו".

 

פסקול למחשבה

שיר הצופים

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload