2017

6.1.2017

רבות נכתב על השנה היוצאת, על כך שהייתה חמוצה כמו שקית חלב שנשכחה שבוע בתוך רכב חם, ואני בעיקר חושב על כך שזה מדהים שאנחנו עדיין סופרים את חיינו באלפים, קוראים לזה "שנה אזרחית" (מה בדיוק "אזרחי" בה?) ותוהה מה ב-א-מ-ת השתנה אצל בני אדם באלפיים השנים האחרונות (רמז: כלום).

 

ולמרות שברמה האישית השנה "האזרחית" החולפת לא הייתה רעה, ציבורית הנ"ל התאפיינה באווירה מוזרה מאוד, בעיקר סביב אובדן של אושיות תרבות רבות וטובות שכאילו הבינו שמכאן זה רק הולך ומתדרדר, והעדיפו לפרוש לעולם שכולו קצף אמבט ועוגיות חיוכים.

 

ואם באושיות תרבות שעזבו אותנו עסקינן, בבלוג "עונג שבת" ניסו להיזכר איפה הם פגשו את הציטוט הבא, אז אני אצטרף לתהייה כי זו באמת פיסה מקסימה:

 

"הרי מה הם החיים? מקף קטן. 1934-2016, שנת לידה, שנת מיתה, המספרים תופסים יותר מקום מהקו האופקי הזעיר, נטול הייחוד, שמסמל חיים שלמים".

 

ובמקרה של ליאונרד כהן, שחי בין השנים האלה, זה באמת מרגיש לא פייר להגביל אותו למקף כזה קטן. טוב, אני מודה שלא תמיד הוא היה הפייבוריט המוזיקלי שלי, אבל ל*אליעזר בן ניסן הכהן* (אשכרה שמו המקורי), תמיד היו הברקות - כמו בסמוך למועד פטירתו, כאשר פרגן לקולגה בוב דילן או בעצם ל*שבתאי זיסל בן אברהם* (אשכרה שמו המקורי). הכהן אמר על הדילן שלהעניק לו את פרס נובל לספרות, זה כמו לתת לאוורסט פרס על זה שהוא ההר הכי גבוה בעולם. כי יש דברים שהם פשוט ברורים מאליהם...

 

ואל מול 2017 נתייצב עם הרבה אופטימיות ושמחה, וכמובן, באותה עסקת חבילה אנושית, גם עם הרבה חששות טבעיים שמלווים אותנו בשגרה, כמו פמליית אבטחה הדוקה, כמו רכב נעול ביום חם, עם אותה שקית חלב מהפתיחה, שהפכה כבר לשמנת חמוצה.

ניסח את זה יותר יפה ממני מר אורי ברנשטיין (בתמונה).

 

אז נפרד עם החלטה משותפת ש2017 תהיה המוצלחת באלפיים השנים האזרחיות האחרונות. כי יש דברים שהם פשוט ברורים מאליהם!

 

שנת שלום לכולם

פסקול למחשבה

אחינועם ניני - ננוע

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload