השנה של העברית

13.1.2017

פעם כתבתי שיר שנקרא "זוהי השנה של העברית" לאיזו מגירה מעץ. אהבתי את השורה הזו משתי סיבות: האחת, שלא בדיוק המצאתי אותה, אלא היא "הוגרלה" מצירוף של מילים אקראיות בתרגיל במסגרת שיעור באוניברסיטה על זרם האמנות "דאדא" האוונגרדי. כך נכתבו גם שאר מילות השיר, שהורכב מעוד צירופים קצת פחות הגיוניים. ואולי בגלל זה הוא לא היה ממש מוצלח בסופו של דבר...

הסיבה השנייה היא שהשורה הזו, על כל משמעויותיה, נולדה בתקופה בה ניסיתי להבין איך כותבים שירים (עדיין מנסה), ובאיזה שפה כדאי לעשות זאת. זו הייתה תקופה יפה עם הרכב שפעלתי בו וכבר כתבתי עליו בעבר, אבל גם בימים אלה אני חושב על אותם שירים, שכן מר פייסבוק ממשיך להזכיר לי כל פעם מה קרה "בדיוק היום לפני..." ומפעיל לי מפלים של נוסטלגיה לצלילים.

 

בתקופה ההיא מכונות היח"צ עבדו קשה ואנחנו התראיינו מספר פעמים לכל מיני תחנות רדיו ועיתונים. אחת השאלות שתמיד עלו היא: "למה אתם שרים באנגלית"? ואני חשבתי שעבורי ההבדל הוא שדרך השפה האנגלית אפשר להעביר תחושות ואווירה, כמו לצייר ציור מופשט עם מכחול רך על קנבס ענק. ובעברית? כל מילה שוקלת טון ולה משמעות וסמליות גדולה יותר. הציור הרך באנגלית הופך בעברית לפיסול סיזיפי באבן בזלת עם סכין חמאה. העובדה כי עברית היא "שפת אמי", אותה שפה שאמי קראה לי בעזרתה לאכול שניצל ופירה, לא הופכת את זה ליותר קל, ובכלל, אני טוען כי זו אפלייה מגדרית, שכן גם שפתו של אבי הייתה, ועדיין, משמעותית עבורי. יש שמוסיפים ומסבירים את הקושי בסיבות טכניות שנובעות ממיקום הדגשים במילים בשפה העברית, וזרימת ההברות וההגייה שיוצאות מהפה. אם אתם לא מבינים למה אני מתכוון – נסו להגיד מהר את הא' ב' לעומת הABC, ותראו מה מתגלגל יותר בקלות על הלשון והגרון...

 

אז עם מחשבות על שפה וקודש, תזכורים דחופים בפייסבוק ורצון לתבל את הניגונים שלי על במה מכובדת זו – ניגשתי לקלידים והקלטתי גרסה "עירומה" לשיר האהוב עלי באלבום ההוא, של הלהקה ההיא, למילים שלי באנגלית ולחן שלי בצלילית, שיצאו אז במעין זרם קסום שכזה וניסו לצייר ציור כמו מתוך מעבורת חלל. היום אני בעיקר שמח לשמוע אותו ברדיו מדי פעם וגם לנגן אותו. מאחורי ההפקה של גרסת האולפן לשיר (בתגובה הראשונה) ישנם כמה סודות שגורמים לי לאהוב אותו אף יותר. אבל זה כבר לפעם אחרת. מקווה שתאהבו אותו גם ככה.

 

אני רוצה להאמין כי זו "השנה של העברית" עבורי, ושאמצא בה את הנתיב המדויק לכך בשירים, במילים בעומק ובכוונה. וכשמדברים על שירים, מילים, עומק וכוונה אי אפשר שלא להזכיר את מאיר בנאי ז"ל. מהיוצרים האמיצים ביותר שידעה התרבות הישראלית. תמיד מפתיע, תמיד שונה, תמיד פורץ דרך. שיריו חיזקו בי אמונה כי יש תום וטוהר בעולם.

זו באמת אבדה גדולה. יהי זכרו ברוך.

 

שבת של שלום לכולן ולכולם ולעולם.

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload