טוּב בשבט

10.2.2017

 

אז... אני מדפדף לי בלוח השנה העברי, ומוצא את "טו בשבט" עומד מולי שפוף כבן למשפחת המועדים שאין להם שם מגניב כמו "חנוכה" או "פסח", והם מסתפקים רק בתאריך יבש ומבאס כמו "ט' באב" או "יז בתמוז". אם זה לא מספיק, ראיתי באחד באתרים שכל הפירות היבשים שאנו קונים לקראת החג הם רעילים ומלאים בגופרית. מיד נזכרתי בריח של חמת גדר וחטפתי צרבת. המשכתי לעלעל בלוח השנה ותהיתי לעצמי אם לא צריך למעשה להגיד "לוח השנה *העברית*?" שכן השנה היא זו שעברית ולא הלוח... לא מצאתי תשובה ברשת. מישהו יכול לפתור לי את זה?

 

 

בסוף חזרתי לטו בשבט, "חג לאילנות" (שזה בעצם סתם שם מלכותי יותר לעץ) וחשבתי על טבע העולם וטבע האדם. ברקע התנגן שיר של פול סיימון שסיפר שהטבע נתן לנו הרבה "צורות חסרות צורה", כמו עננים וגלים ולהבה, שמשתנות, זזות ונוצרות כל הזמן בתנועה. אבל הציפיות של בני האדם, היא שדווקא *אהבה*, שגם אותה הטבע יצר - לא משתנה ולא בתנועה. וכשהיא כן, אנחנו רק מחפשים את מי להאשים ומתלוננים... (Paul Simon – You’re the one)

 

ובשבוע האחרון הטבע בשבילי הוא סכר בית זית, ושכונת בית הכרם; יער ירושלים והעץ המקריח מחוץ לחלון ביתי, שלא מבין למה חוגגים לו יומולדת דווקא כשהוא מצונן. הטבע הוא ארוחת בוקר צבעונית, וברד רך (או בשמו המקצועי "גראופל") שמרוח בבוקר על שמשת הרכב ומזכיר לי את הבדיה ההיא שלאסקימואים יש 40 מילים שונות שמתארות שלג. אני מסתפק ב21 מילים של רוני סומק כדי לתאר את העולם, ובמעיל עבה כדי לחמם אותו.

 

חיטה/ רוני סומק

שְׂדֵה חִיטָּה מִתְנוֹפֵף עַל רֹאש אִשְׁתִּי וְעַל

רֹאשׁ בִּתִּי.

כַּמָּה בָּנַאלִי לְתָאֵר כָּךְ אֶת הַבְּלוֹנדְ,

וּבְכָל זֹאת, שָׁם צוֹמֵחַ הַלֶּחֶם

שֶׁל חַיַּי.

 

 

בתמונה: טוּב לב בשבט.

 

גוטה שבעס לכולם וחג שמיייח

 

פסקול למחשבה

Paul Simon-You're the one

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload