אנחנו והתדיאור

14.4.2017

כל אחד צריך בית. או בית קפה. או בית כנסת. או מתנ"ס. או שבט צופים. או כל מקום אחר כדי לפגוש ולהיפגש, לראות אנשים ונשים, להצטופף יחד, בזמן הנכון, עבור משהו גדול.

השבוע התכנסנו סביב שולחן הסדר, וזה באמת היה בסדר, אבל החוויה הקהילתית המשמעותית ביותר שלי השבוע הייתה בביקור בסינמה סיטי בירושלים.

 

על אף שזה מפליא אנשים, אני דווקא אוהב את מתחמי הקולנוע הענקיים. "אמריקה".

אך אני חייב להודות שמתחם הסינמה סיטי בירושלים ניצח אותי בנוק אאוט. יכול להיות שהיה לו קל לתת לי את אותה שמאלית חזקה ישר לפנים, שכן באותו הזמן הייתי מסנוור על ידי האורות המרצדים בהגזמה בלובי המתחם שכמעט וגרמו לי להתקף אפילפטי. הם זעקו בפני את כל מה שחדש באקרנים, ואני רק חיפשתי ללא הצלחה מרגוע בזרועות קוקילידה או טורטית ישנה וטובה במזנון הכשל"פ-למהדרין-בד"ץ-דצ"ך-עד"ש-באח"ב.

כשנתקלתי בעשרות, אם לא מאות זאטוטים מקפצים באמוק על טרמפולינות ענק כתחליף חוקי ונטול מרשם לריטלין, כבר הרגשתי מסוחרר באמת.

יש נציג מד"א באולם..? לא..? מוכן להסתפק גם בנציג של נסטלה...

 

לקראת קריסה, כשהכול הרגיש נע בהילוך איטי וברקע מוזיקה עמומה שלא מצדיקה תמלוגים, פיללתי שמישהו יעצור כבר את הטירוף הזה ושיפול החשמל. כן, ממש כמו פעם כשהייתי קטן והחשמל ברחוב קפלנסקי בגבעתיים לא היה כל כך יציב כמו היום בעידן נאור של שלוש פאזות. מדי פעם החשמל היה קורס ואבא שלי היה שולח אחד מאתנו להסתכל מהחלון לראות "אם זה רק אצלנו או בכל הרחוב". ברגע הראשון זה היה מפחיד, אבל אז כל בני הבית היו יוצאים מחדריהם כדי להיות בחושך ביחד. ניסיתי להיזכר אם מישהו הדליק נר, או מקור אור רומנטי אחר שמזמן צ'יזבטים ומרשמלו כמו בסרטים אמריקאים, אבל אז נזכרתי שתמיד היה לנו "תדיאור" טעון בהיכון, בעל אור פלורוסנטי לבן וחזק (בתמונה) שהאיר לנו את הדרך. כשגילינו שבאמת אין חשמל בכל הרחוב, כמו פולנים אמתיים, ישבנו לבד בחושך וחיכינו שמשהו יקרה. אנחנו והתדיאור.

אז אולי זה לא משנה באמת באיזה "בית" נמצאים כדי להיות ביחד, פשוט צריך לזכור להוריד את החשמל בזמן הנכון.

 

שבת שלום לכולם

 

אחרית הימים - אין מקום לשניים על עמוד חשמל

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload