מבוא לקבלה מעשית

28.4.2017

 

זה עניין של זהויות מעורפלות, כל ה"מדינת ישראל" הזו, וירושלים בירתה - תרתי משמע. והשבוע הנוכחי, שהוא המטורף שבמטורפים שבלוח השנה הישראלי, מפעם בי בחוזקה וגורם לי יותר מתמיד לחפש את האחר, לנסות להתחבר, להבין, להכיל...

"מבוא לתורת הקבלה".

 

זה שבוע עמוס רגשית: בתחילתו ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואני מצדי אירחתי אירוע של "זיכרון בסלון" (עליו כתבתי בשבוע שעבר) והוא היה משמעותי ומרגש. להבות נרות הנשמה בקושי נדמו ואני כבר התחלתי לתכנן לקראת שבוע הבא, גם כן בביתי, "סדר יום העצמאות". הרעיון לא שלי ומסתבר שקיים במחשכים שנים רבות - למעשה מקום המדינה. במקרה שלי מעורבים חברים טובים (הכי חשוב) והגדה מיוחדת המציעה קריאה מחודשת ודיון במקורותינו העתיקים ובעיקר החדשניים, וגם כמובן שירים, הומור, מזונות ויין, וזאת כדי לצקת תוכן משמעותי לחג לאומי שמסורותיו, לדעתי, מצומצמות ושטוחות. בדומה ל"זיכרון בסלון", זו הפעם הראשונה שאני מארח או משתתף באירוע שכזה, ואני נרגש ומקווה לזרימה נעימה.

 

ובזמן שאני מתכונן ומרכיב את ההגדה המורכבת גם כך, פגשתי במסגרת סיור לימודי את פרויקט "מקורוק" בו בני נוער מכל קצוות הקשת יוצרים שירים סביב המקורות בהנחיה של קליברים כמו מיכה שטרית, יהלי סובול, יעל דקלבאום, גבע אלון, דנה ברגר, ירמי קפלן, ועוד ועוד... וכך מצאתי עצמי מאזין לנערה חילונית בת 17, יפה ועדינה, שרה ומנגנת פולק א-לה ג'ואן באאז בקול מלאכי, עם טקסטים שכתבה בהשראת קהלת (!), כאילו לא מפרידים בניהם 3000 שנה. ואיך היא מסבירה זאת? "באתי בהתחלה ממש אנטי, אבל אחרי שקראתי ולמדתי, הבנתי שכל בני האדם חווים דברים דומים, בכל העולם, גם פעם וגם עכשיו".

וואלה שיחקת אותה.

 

ובערב התחלפה האווירה, הפעם בבית אביחי, שם נכחתי בפרויקט המקסים "האחים שלנו", בו לראשונה אחים של נופלים מספרים את סיפורם באווירה פחות רשמית ויותר אישית.

זה היה מרגש, מטלטל ונוגע, ומסתבר שנערך בעוד 250 בתים ומוסדות ברחבי הארץ וזו רק השנה הראשונה... במקביל, באולם המרכזי ובניגוד גמור, אירח יואב קוטנר לשיחה ושירים את מאור כהן, שסיפר על "השכן שלא ישן" ועל ההיא – "הכי יפה בעולם". עולם הזוי.

 

 

כדי לחדד את אווירת הקונפליקט והרצף השבועית - פגשתי השבוע אוהד "מסורתי" של בית"ר שנוסע למשחקים בשבת, אבל נשבע שבמחצית הם מתכנסים כולם לתפילת מנחה, ועכשיו אני גם נזכר בפסח, אז ישבתי במסעדה (ממש) לא כשרה ברחביה, שחלק מהאוכלים בה לא מהססים לבקש עם "השרץ" - מצות. ומסתבר גם שהיום, ב' באייר, אני מציין יום הולדת "שקט"... עברי... וגם שם, עוד מתח, עוד מורכבות, בין העברי והלועזי שבי.

 

ועם כל הזהויות המורכבות על רצף נפשי-לאומי, בשבוע אינטנסיבי של מפגשים מגוונים, שמחה ועצב ורצון להכיר באמת - אני מגלה שאין לי באנשי הקשר בטלפון אף לא אדם חרדי אחד ולא ערבי אחד (ולא חסרים כאלה בירושלים או בכלל בארץ), לקבל מהם עצה טובה אם אצטרך, או סתם לקבוע לשחק כדורסל.

אני חושב שיש לי עוד הרבה עבודה כדי לתרגל "קבלה מעשית".    

 

מועדים משמעותיים לכולם

שבת שלום 

 

נ.ב.


עשרה דברים קשים נבראו בעולם:

הר קשה -  ברזל חותכו

ברזל קשה – אש מרככת אותו

אש קשה - מים מכבים אותה

מים קשים - עננים מכילים אותם

עננים קשים - רוח מפזרת אותם

רוח קשה -  גוף סובלו

גוף קשה - פחד שוברו

פחד קשה - יין מפיגו

יין קשה - שינה מפכחתו

ומיתה - קשה מכולם

וצדקה - מצילה מן המיתה, ככתוב: "וצדקה תציל ממוות". (תלמוד בבלי)
 

הסולידריות מנצחת את החרדה הקיומית.

 

ברי סחרוף - האחר

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f    

 

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload