ילד אחד

18.5.2017

 

בלילה אחד ילד אחד לא נרדם. הוא בהה באוויר, בָּחושך שהסמיך לאט, עד שלא נרדם.

אביו פתח את דלת הזכוכית הכבדה כדי לראות אם כבר כבה, וכשראה שלא כך, שאל אם הוא מוטרד בגלל זוג האופניים שהבטיח לו, אולי, ליום ההולדת העגול.

הבוקר הגיע עם מזל טוב ושרב כבד. וכמו החום שבחוץ, כך גם החום שבפנים שכן אופני כביש נוצצות חיכו בסבלנות בסלון לַרגע שמישהו יעלה וירכב עליהן. בתנועות זהירות ובשרוולים מופשלים, טיפס הילד על האופניים, שחרר מעצורים – ויצא לדרכו.

בדרך הכול פָּרַח. כל צפירת מכונית הפכה לתו מוזיקלי, כל טיפת זיעה זלגה לפה כממתק.

רגעי אושר שכאלה לא היוו נחת אמתית עבורו; אך כרגע, נראה שהיה מוכן להסתפק בהם לחלוטין.

 

ליד הגינה ראה אחת יפה שהחזיקה ידיים עם אחד יפה ונזכר איך פעם, באיזו הפסקה גדולה, אמרה לו שהייתה מוכנה להיות חברה שלו אם רק היה יותר גבוה. בעודו דוהר לעברם, מחשב את זווית הפגיעה ואת קיצם לאחור, החליט להסתפק בלצעוק לה מרחוק "חוץ מיופי, אין לך שום כשרון".

 

בערב חזר הביתה, לא לפני שנעל את אופניו בחדר המדרגות וגם שלף את הכיסא ממקומו. בבית שרר ריח של חביתה מטוגנת. לאמו אמר: "בואי נשחק בלדמיין – אני אשים עלי משקפי שמש כהות, ואת תנסי לנחש לאן אני מסתכל". אף פעם לא דיברו באותה השפה וגם הפעם נענה במבט חלול. "האם עשיתי משהו רע?"; וכמו מקצה גובה מגדל שמירה טענה בפניו שהייתה רוצה שיפַתֵח עניין ביותר תחומים.

 

לאחר חודַשִים, מאס באופניו. בבוקר שבת קריר במיוחד, ביקש מאביו שיעשו ביחד דברים שעושים ביחד. הוא נזכר איך פעם שמע את אָגִי מספרת על כך שהייתה הולכת בכל שבוע לשמוע את אביה מנגן פסנתר בסרטים אילמים, ורצה גם הוא להפיח חיים בַּשֶקט. אביו הציע שיצאו לדוג. יצאו - וחיכו.

כשהחל הגשם לרדת והבריח את הדגים, אמר לו אביו "אל תשקע בעצבות, הכול יהיה בסדר"; אך בעצמו לא הבחין בין טיפות הגשם לדמעות. כשחזרו הביתה, רטובים ומאוכזבים, שמע את קולה של אמו, שואלת את אביו לפשר העניין ולמצב חוברת שיעורי הבית שהמתינה מיותמת על שולחן העבודה. "זה לא מה שיעזור לו", אמר האב בשקט האופייני לו וסגר מאחוריו את דלת חדר השינה. חזרה האם למטבח, הדליקה את הלהבה הגדולה שבכיריים והוציאה כמה ירקות מהמקרר. "רוצה לעזור לי לחתוך מלפפונים?" שאלה את הילד. "בסדר", ענה.
בעודם מכינים את ארוחת הערב, אמר לה כבדרך אגב: "אני לא יכול להשתנות כשאתם לידי", ונזהר שלא להיחתך.

 

למחרת, כאשר חזר מבית הספר, חיכה לו בחדר משחק וידאו חדש. "נו? מאושר?" שאל אביו בחיוך מרוצה. "בטח", ענה הילד, "כמובן", וקיווה שלעולם לא יגלו שהיום בשיעור תנ"ך, קרא בטעות למורה בשם המפורש - "אמא".

 

 

 

פסקול למחשבה

מוּרה // ילדי הישן חלם עלי חלום

להאזנה לחץ\י כאן

 

   fלתגובות  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload