מחשבות ראשונות על גאורגיה ומסעות בזמן מלמעלה למטה וללא שום הגיון- חלק א

2.6.2017

כתבתי כאן בעבר על חוסר אהבתי לטיסות, בייחוד בכל הקשור להמראות, נחיתות והשהות שלי בגובה אלפי קילומטרים מעל לאדמה יציבה בתוך קופסת פח. אבל בנוסף לאלו, זמן הטיסה בשמיים הוא עבורי גם מעין זמן עצירה מהחיים: בניגוד לחיים על הקרקע יש לי הספק קריאה מדהים של ספרים, אין קליטה בסלולר (עוד כמה שנים זו בטח תהיה אמירה הזויה), אני כבול למקומי הפיזי ומפנטז על מקומות רחוקים והרפתקאות מעניינות. ואולי אמשיל זאת אחרת: המטוס הוא שבת. בית הנתיבות הוא בית הכנסת בו כולם מתאגדים בלבוש חגיגי ובהתרגשות חצי סמויה, החזן מזמן ברמקול איזה נוסע בעל שם הזוי לעלות לטיסה, אחר מקדש על מיץ תפוחים, ועל כבש המטוס, בירידה לעולם חדש, אני עושה הבדלה ומתקבל בתשואות ובברכות "שבוע טוב" על ידי הצוות המקומי וחוזר לשגרה הארצית עם ניחוחות בשמים זרים וכוחות מחודשים.

 

אני דואג להסתכל על פניהם של אנשים בטיסה ובאירועים שקורים מסביב, מנסה להבין מה מרגש אותם בכל הדבר הזה ומה מייצר להם חיוך דבילי על הפנים. הנה מסקנותיי העיקריות:

1. הגעת עגלת האוכל (לא משנה באיזו שעה, שהיא אף פעם לא סבירה באמת כדי לאכול)

2. מחיאות כפיים אחרי הנחיתה (תגידו, אתם רציניים?)

3. הרגע שזיהית את המזוודה שלך על המסוע (והיא באמת שלך). עוד לא פספסתי חיוך דבילי ומרוצה מעצמו כאשר נוסע פלוני שלף את המזוודה שלו בהצלחה ויצא לדרכו.

 

ומה הקטע שבכל העולם מתחת לגיל 40 כולם נראים אותו הדבר? בכל מקום שהייתי בו בעולם, גם בכפרים הכי נידחים, זה נראה בערך כך: אישה מבוגרת בלי שיניים עם כותונת בלויה, מטפחת ראש ומקל הליכה, והנכדה שלה עם נעלי נייקי וטישירט של H&M כאילו הרגע יצאה מקניון הזהב בראשל"צ. וכמובן שכולם בוואטס-אפ. ובפייסבוק. כולם.


אבל מה שאני באמת הכי אוהב בחו"ל, זה כשאני מגיע לעיר חדשה, מבוהל וחושש (ועם החוש ניווט שלי זה מוצדק), מוכן כל רגע שיכייסו אותי, יעבדו עלי ושזו הייתה טעות בכלל להגיע, אבל אחרי יומיים אני כבר מייעץ לתיירים אחרים על דרכי הגעה והמלצות לאטרקציות, מתהלך ברחוב כמו קזבלן, מדבר עם נהגי מוניות בשפת המקור ולא צריך בכלל להתמקח בשוק כי כבר יש לי פרצוף של מקומי. בנוסף, נושא על עצמי מחשבות בסגנון: "הייתי יכול לגור פה איזה שנה-שנתיים".

 

מפה לשם, אני כבר כמה ימים בגאורגיה, על גבול ארמניה ואזרבייג'ן והכל פה באמת מיוחד.

יש לי עוד הרבה מה לספר אבל נראה לי שכבר חרגתי מהזמן שהקצבתם לי אז אמשיך בשבוע הבא. חוץ מזה יש לי עוד כמה ימים פה, אז זו הזדמנות לצבור עוד סיפורים.

 

בינתיים, אשאיר אתכם עם המילה הכי נפוצה בטיול הזה עד כה: ქინძი = כוסברה.

 

שבת שלום לכולם

 

פסקול למחשבה

(Nirvana On A Plain (Unplugged In New York

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload