מחשבות שניות על גאורגיה ומסעות בזמן מלמעלה למטה וללא שום הגיון- חלק ב

9.6.2017

 

הדבר הראשון ששמתי לב אליו לאחר שנחתתי בגאורגיה, הוא שבחצי מהמכוניות בכביש ההגה נמצא בצד שמאל של הרכב, ובחצי הוא נמצא בצד ימין. מבולבלים? גם אני. זה היה נראה לי מאוד מוזר, אבל אחרי כמה ימים זה היה נראה לי... די... טבעי. כי גאורגיה היא גם וגם. גם שמאל וגם ימין. מייצגת עולם מערבי קפיטליסטי ולצד זה, עולם "ישן" וקומוניסטי -  זכר לבריתם עם המועצות. מלאי עומק תרבות ורוח, ושבעי מלחמות ועימותים אלימים.

עולם שתיים וחצי שכזה.

 

בכל חנות נוחות תמצאו מכונת אספרסו מהודרת, וגם גלגל שווארמה פעיל. הרחובות, גם בעיר וגם בכפר, נקיים בצורה מדהימה, כל כניסה לשירותים ציבוריים עולה כסף – אך כמובן שמדובר על שירותי "בול פגיעה"... מכוניות פאר וכבישים מהירים, לצד מכוניות LADA מפויחות ומקרטעות שלא היו מצליחות להתקבל בישראל להיות אפילו רכב אספנות. כשכתבתי לא מזמן על המסע שלי בהודו, הדגשתי שגם היא מדינה של ניגודים. וזה לא מקרי – שכן גיאורגיה הזכירה לי במובנים מסוימים את הודו. משהו בעובדה ששום דבר שם הוא לא "עד הסוף"... איזו שכונתיות מפויסת... קשה להסביר. זר כנראה לא יבין זאת.

 

והאוכל? תרבות עשירה ועתיקה של כבוד ליין שנמזג ומוגש בכל ארוחה כאילו היה מיץ פז, כמויות בצק אינסופיות בכל הצורות והמילויים וחיבה מיוחדת לטיגונים עמוקים. כששאלתי גיאורגי למה הכול אצלם מטוגן בשמן עמוק (ה-כ-ל), עם רמיזה למגמות בריאותיות עולמיות שצוברות תאוצה, הוא ענה לי תשובה שהיא כל כך מדויקת וסמי-פילוסופית: "מה זאת אומרת? שם כל הטעם".

אך בדבר אחד כן הצלחנו להשפיע על תרבות האוכל המקומית – שכן כל מקום שהגענו אליו ידע מראש (!) שבשבילנו – No Kindzi!!"", יעני – "בלי כוסברה!", שכן הגאורגים, כמו רוחב ליבם, כך רוחב ידם בפיזור עשב התיבול שעבור חלקנו יש לו טעם של סבון.

 

אני נושא עמי בחזרה לארץ הקודש תמונות רבות של טבע גאורגי פראי וקסום, הרי שלג מסנוורים, קווקז כפרי רווי שורות בתים חדי קומה, עטורי סוכות גפנים פורחים ומריחים, מיליוני אבקני "סבא" המתרוצצים באוויר הפתוח, מחפשים מקום נעים לנחות ולהיזרע בשלווה. עצירת הרכב בפתאומיות לטובת אמא אווזה וגוזליה שחוצים את הכביש, חזרזירי חמד צעירים משחקים ביחד משחק שרק הם יודעים את החוקים לו, סוסי פרא אצילים (כמה יפים הם סוסי פרא בטבע) ופרות מדושנות שחוסמות בהפגנתיות את הכביש. אגב, מסתבר שהן עושות זאת בגלל שהמכוניות שחולפות על פניהן עושות הרבה רוח וזה מעיף מהן את הזבובים הטורדניים. עוד משהו שמזכיר קצת את הודו...

 

בשדה התעופה, רגע לפני ההמראה, רמקולים מנומסים הכריזו: "הנוסעים בטיסת X לטהרן, מתבקשים להגיע לשער". ואלו מילים שלא שמעתי בעבר בשדה תעופה, ואפילו הלחיצו אותי קצת בזמן שצפיתי בעשרות איראנים חולפים על פני בחזרה לארצם... ויעד שנראה בדרך כלל רחוק, באותו הרגע היה למעשה מאוד קרוב. וכדי להפיג את החשש, חזרתי ואמרתי לעצמי שגם בטהרן, בגאורגיה, ירושלים או דלהי... מה בסך הכול אנשים מחפשים? בריאות, אהבה, פרנסה, חוויות משמעותיות וwifi  חזק וטוב כדי לספר על כל זה.

 

 

שבת שלום לכולם

פסקול למחשבה

Ray Charles - Georgia On My Mind

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload