להתקדם תוך כדי תנועה

14.7.2017

בתקופה האחרונה אני נע בין סיכומים: סיכום שנה וסיכומי תקופה, סמסטרים שנגמרו ומסגרות שאזלו; נראה שכולם עוברים בימים אלה למצב צבירה נפשי של איסוף ועיבוד, חלוקת תעודות לתיעוד ומגנים להגנה; משילים את נִשְלָם הצרוב מחוויות לקראת חופשת קיץ, ותקופת הסתיו שמתקרבת (במהרה בימינו). זה מורגש באוויר, ברוח ובאנרגיה מסביב. ואותי קצת מלחיץ שהכול מתנקז לתקופה אחת, שבה אני צריך לרכז פרידות ולחדש עצמי במהירות הבזק לקראת עוד שנה. אני תוהה למה זה לא כמו בטבע? נכון, שם אמנם יש תקופות בעלות פריחה מרובה, ותקופות שלכת, אך בתווך גם פרחים, פירות וירקות שלא מתחשבים בהכתבות הטבע ומתעקשים לגדול בפראות בזמן שלהם, ללא מחשבה על ניצול ימי חופש, דילים לבורגס או קייטנות לקטנים.

 

וההכרח הזה, לגזום ולשתול, לטעת ולגדול בזמן קבוע הוא לא טבעי. וכמו שט"ו בשבט הוא הזמן הכי גרוע בשנה לשתול עצים (ידעתם את זה?), ועדיין עושים זאת כי "זו כבר מסורת", אני חושב שזה לא פייר לתת לכל בני האדם באשר הם להתמודד עם פרידות, סיכומים, התחלות וחיבורים באותה התקופה (בייחוד בחום הזה שאת חלקנו הוא מרדים).

וכל הדברים שנגמרים עכשיו ואלו שיתחילו בקרוב שוב, נראים לעתים לא קשורים כלל אחד לשני, אך אני חושב (וגם מישהי לחשה לי) שזה כמו להסתכל על שני גזעי ברושים שצומחים זה לצד זה. נדמה שאלו שני קווים מקבילים, שלא יפגשו לעולם; אך כשעוצרים ומסתכלים מעלה, רואים את ענפיהם הגבוהים והפראיים חוצים את גבולותיהם האחד אל תוך השני, נפגשים ומסתבכים זה בזה עד שנדמה שאותם הגזעים המקבילים – חד הם.

 

 

ולמרות שינויי האקלים הקיצוניים שבאים עלינו לכלותינו, כנראה שייקח עוד הרבה זמן כדי לשנות סדרי עולם הקשורים בלוח השנה, ועד שזה יקרה אני מאחל לכם ולי לחלוף על פני השנה המתחדשת כמו הציפור הידועה לכולנו – "סיס החומות" (בתמונה).

ואני לא מזכיר את "סיס החומות" כי אני מתרשם ממוטת הכנפיים שלה, אלא מכיוון שהיא נמצאת תמיד במעוף, תמיד בתנועה. אתם חושבים שאני מגזים כשאני אומר "תמיד"? אז זהו, שסיס החומות נמצאת 99% מהזמן באוויר. הציפור המיוחדת הזו מוצאת את טרפה באוויר, אוכלת תוך כדי תעופה, מנקה את נוצותיה, משחקת, מזדווגת, אוספת חומרים לקן ואף ישנה (!) תוך כדי תעופה.

כשחקרתי קצת על הציפור הזו ברשת, גיליתי שהיא נוטה לקנן מדי שנה דווקא בכותל המערבי בירושלים (בעיקר מסיבות טכניות ואקולוגיות וכנראה שפחות מסיבות רליגיוזיות), ותמיד בסוף חודש פברואר. מי שהיה פעם בירושלים יודע מה מזג האוויר כאן בסוף פברואר, וזו בדיוק הסיבה שאני רואה את "סיס החומות" כמודל לחיקוי: תמיד בתנועה, תמיד במעוף ותמיד מעדיפה את החורף הירושלמי.

 

שבת שלום לכולם

 

פסקול למחשבה

אחרית הימים - העץ הוא גבוה

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload