זיתים

20.10.2017

והימים ימי ראשית הסתיו, פוסט-חגי תשרי; רוחות נמוכות טמפרטורה טופפות על פני, זורמות מאגן הים התיכון ומרעידות בעדינות האופיינית להן את ענפי עצי הזית שבהרי ירושלים. וכמה נפלאים אותם זיתים, שאם מתמקדים בהם רואים את כל האדם והעולם. וזו בדיוק עונת המסיק, ואם נסתכל היטב, ממש ממש עכשיו, נראה שתחת כל עץ רענן מסתתרים להם זיתים שמנים ובשלים שמחכים שמישהו יאמץ אותם.

 

ואנחנו אולי לא מעריכים מספיק את הזית, ותוצריו, שכל ביס מהם יכול לזרוק אותך לפעמים אלפיים שנים אחורה. ובעוד אנו נהנים בשנים האחרונות משמן הזית באופן די חופשי, אני הייתי מעדיף לקרוא לו "יין זית"; כי לשמן אסוציאציות של דיאטה, ויין – זה כבר נכנס לקטגוריה של קדושה.

 

ולזית לפעמים הקשרים בעייתיים – "כזית" תמיד מתייחס לגודל קטן וקצת עלוב, חיפוש בגוגל אחר ערך "זיתים" שולח אותי מיד למתכוני "כיבוש" כאלה ואחרים כאילו אין לנו מזה מספיק, ובכלל זית לרוב האנשים זה אף פעם לא ארוחה בפני עצמה אלא רק תוספת שנלווית למשפחת החמוצים החמוצה.

וגם, אם ידעתם או לא, השיטה המקובלת להורדת הזיתים מן העץ היא "נקיפה", כמו בנקיפות לב או נקיפות מצפון, ביטויים שמכבידים על הנשמה, והכי גרוע - העובד בבית הבד נקרא בַּדָּד (!).

אך לזית גם תשבוחות ואזכורים רבים במקורות, במדרשים, בשירה, בסמלי המדינה ושל צה"ל ובחנויות היוקרה שמוכרות מוצרים שונים ומשונים שמופקים משמן הזית - ועל כן מגיע לו גם כבוד אנושי.

 

ולמרות הכול ובגלל הכול, היום צעדתי בנועם לשוק מחנה יהודה, ובין הררי תיירים-לופתי-אייפונים-בזוית-של-90-מעלות, סוחרים צעקנים וריחות תבלינים, ניגשתי לבאסטה האהובה עלי וקניתי זיתים שחורים מרוקאים רכים, זיתי קלמטה סגלגלים שלמים עם ניחוח של אתונה, וזית סורי גלילי דפוק, אך מלא בטעם שנכנס לו ביושר בין החריצים.

 

"מה הזית הזה: זיתים לאכילה, זיתים לייבוש, זיתים לשמן ושמנו דולק יפה מכל השמנים ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (במדבר רבה, ח')

 

שבת שלום לכולם

 

פסקול למחשבה

אהוד בנאי - הכנאפה המתוקה

להאזנה לחץ\י כאן

 

  לתגובות f  

 

 

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload