פסק זמן

5.1.2018

לקחתי פסק זמן. "לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים", כמו שאריק שר. פסק זמן. פסק של הזמן. כאילו אני ב-א-מ-ת יכול להפסיק את הזמן. ממש. השבוע האחרון שלי היה בסימן תשישות רגשית ופיזית, עדות למאמץ שהשקעתי בשני האזורים האלה שבתוכי; מסקנה: אני ממש לא בכושר. וכסמל לפיזי והרגשי, גם הלב והמוח מתנצחים בניהם במעין איבה שכזו – לאן פנינו? הא? אז מה אתה אומר? לפה? לשם? ימינה? שמאלה? היי! כבר לקחנו את הפניה הזו פעם! ... וזה מזכיר לי את השיר ההוא של ט.כרמי שמתחבר אצלי לכמה מקומות בחיים:

 

קֶשֶׁב \ ט. כרמי

קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻונְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה-שֶׁל-מַמָּשׁ

כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָה.

רַק שׁוֹלֵה-הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר-הָעַתִּיקוֹת

יָכוֹל לִקְבּוֹע בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם

 

ובאותו הים, כמו כל בן של אדם, מקומות לא פתורים, הצפות - כמעט כמו אלו שמדווחים עליהם ממש עכשיו בחדשות סביב "הסופה הגדולה" שבאה עלינו. וגם סביבי סופות ורעמים וברקים וביוב שסתום במלא ג'יפה שמונעת מהמים לעבור, ושובר הגלים השברירי שבי, על גבול עילפון.

מזל שעוד רגע שבת, מזל שהכנתי מרק אפונה.

 

שבת שלום שקטה ורגועה לכולם

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload