מה עוד צריך חוץ ממשקה צונן וגרעיני תירס שהתפקעו מתוך עצמם?

9.3.2018

 

לא ראיתי את זה מגיע. זה הפתיע אפילו אותי. כי מה בן אדם מבקש בסך הכול? להיזרק בנחת על כסא מרופד באולם ממוזג, לספוג תרבות אסקפיסטית ולצלול לעולם של מראות וצלילים מנחמים. ואת כל זה אותו אדם, שבמקרה הזה הוא אני, רוצה לעשות כשבידו האחת נייר קרטון צבעוני מלא בגרעיני תירס שהתפקעו מתוך עצמם, לוהטים, פריכים ומומלחים; ובידו השנייה הוא שואף לאזן את המליחות והיובש בעזרת משקה שחור מופלא ומוגז, הצף בבקבוק זכוכית קפוא, שנדמה שנשאב מבאר עמוקה במדבריות של אנטרקטיקה.

 

ומה לעשות, שתענוגות החיים עולים ביוקר. אך אני חברים, בניגוד להמון התמים - לא פראייר. לא לא. זה בטוח לא אני. ולראשונה החלטתי מראש, שאני, את המשקה שלי, הולך לקנות בחוץ. כן כן – בחוץ ובזול. אותי אף אחד לא ישפיל עם מחירים מופקעים.

וכשהגעתי לגלידריה הסמוכה, וביקשתי מהמוכר בקבוק משקה, לא יכולתי להסתיר את החיוך כשהוא נקב במחיר: "עשרה שקלים חדשים" עבור 350 מ"ל של טוהר מרענן ומספק. אז נכון, גם זה לא זיל הזול, אבל אני כבר החלטתי כידוע שלא אהיה כפשוטי העם שנסחפים באדישות אחרי הנוחות, ואסתפק כמוהם בעליבות ב250 מ"ל של משקה שמהול בכל הרע שיש בעולם בעלות של חמישה עשר שקלים חדשים.

 

ולאחר הרכישה המרגשת, צעדתי אל עבר הכרטיסן, אוחז ביד אחת קרטון גרעיני תירס חמים שהתפקעו וביד השנייה את המשקה המוגז הצונן. הרגשתי כמו אמא דובה שנושאת את שני ילדיה הרכים תחת זרועותיה ומצילה אותם מידי טורף אכזר. אם איני טועה שמעתי אפילו איזה ילד שאומר לאביו:

"אבא תראה אותו, הוא הביא משקה בבקבוק זכוכית מבחוץ. למה אנחנו קנינו במזנון?"

"אין מה לעשות בני, יש אנשים מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות בעולם הזה. יום אחד גם אתה תלמד מהניסיון ותקנה משקה בחוץ ובזול." הוא השיב, ואני זיהיתי לחלוחית בעיניו.

 

"כרטיסים בבקשה", אמר הכרטיסן.

"אין בעיה רק רגע תן לי להוציא אותם מהכיס" עניתי.

"אדוני, אסור להכניס בקבוקי משקה מזכוכית לאולם."

"אתה מדבר אלי?"

"כן, אסור להכניס בקבוקי שתיה מזכוכית לאולם".

"אה כנראה התבלבלת..."

"לא התבלבלתי אדוני, זה אסור, זה כמו נשק".

"אתה כנראה לא מבין מר כרטיסן, אני חייב להיכנס עם בקבוק הזכוכית ולא יכול אחרת שכן למטה יש משקה שחור שנראה אולי דומה למה שאני מחזיק ביד, אך למעשה מהול במי ביוב וטבול בקוביות קרח שעשויות מזיעת סדרנים וכל זה בתוך כוס קרטון עלובה בטעם של פלסטיק. אני חייב לאזן את המליחות עם משקה צונן שהשתבח בתוך בקבוק זכוכית!!"

"אדוני אלו הנהלים, אסור להכניס בקבוקי משקה מזכוכית לאולם. אתה נכנס או לא?"

 

הושפלתי. מעבר לאכזבה הגדולה בידיעה שלא אוכל ליהנות במהלך הצפייה בסרט מבקבוק משקה שחור, מופלא ומוגז, הצף בבקבוק זכוכית קפוא - אלא גם שמר כרטיסן חושב שזה כלי נשק. כלי נשק! ואני רק רציתי להסביר לו שאני בא מאהבה, לאחד משפחות, לזווג בין היובש המלוח של גרעיני תירס שהתפקעו לבין משקה תוסס, מרווה ומעודד, וכל זה בבקבוק זכוכית שאני מאמין שהוכן ועוצב בעבודת יד על ידי רב אמן שלמד תורה זו במשך שנים במקום רחוק.

 

"אתה יכול לסיים את זה בחוץ" הוא אמר לי בשיא חוצפתו.

הצמדתי את שפתי לפתח הפייה ולגמתי באיטיות כמה לגימות אחרונות לפני שהיינו צריכים להיפרד. הנחתי את בקבוק הזכוכית הצונן בפח האשפה, בפח האשמה, מבלי להסתכל לאחור. חלפתי בסלואו-מואושן על פני הכרטיסן, וירדתי אל עבר אולמות הקולנוע, כאשר רק קרטון גרעיני התירס שהתפקעו בידי, והם נראים מיותמים כל כך...  

 

ברור שלא יכולתי להשאיר אותם כך בסבל, ואת עצמי בסכנת יובש גרון מלוח ומחניק, ולכן נאלצתי לרכוש במזנון עוד 250 מ"ל זעומים של משהו שדומה למשקה ההוא, בתוך כוס קרטון עבשה, בחמישה עשר שקלים חדשים... הפסדתי. 

 

רצה הגורל וכשהתיישבתי בכסא המרופד, התיישבו באותה השורה גם הילד והאב שראיתי למעלה. "אבא תראה, הוא שותה את המשקה מכוס קרטון בגודל 250 מ"ל. הוא בטח שילם עליה לפחות חמישה עשר שקלים במזנון... איך זה יכול להיות?"

"זה קורה לטובים מכולם בן... זה קורה לטובים מכולם." הוא אמר וקרץ לי בזמן שכבו האורות, והסרט התחיל.
 

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload