הירושימה שלי

6.4.2018

וכשהגענו להירושימה חשבתי שאצא מפה עם זנב או איבר חדש אחר שקיבל מנת יתר של קרינה רדיואקטיבית, אבל אני מודה שהתבדיתי ובסך הכל היפנים עשו אחלה עבודה בשיקום העיר שעד לפני 70 שנה הייתה גוש גדול של חול וטראומות שמרחפות באוויר. ובעניין זה מה היא בעצם שונה ממדינת ישראל? וברוך השם גם אנחנו הסתדרנו למרות הכל.

 

ובדרך עברנו גם בקיוטו, שיש האומרים שהיא ״כמו ירושלים״ לעומת טוקיו שהיא ״כמו תל אביב״. כולם כבר יודעים מה דעתי בסכסוך התל-אביבי-ירושלמי, ובאמת מצאתי בקיוטו איזו חמימות ופשטות אחרת, מתובלת ברוחניות על חשבון אורות ניאון ממכרים ומשקרים, טובלת בגני זן ומקדשים תוך מאמץ עילאי להרמוניה ובעיקר ניסיון לבטא כמה שיותר - בכמה שפחות.

אז אמנם גם פה איפה שיש מקדשים יש ביזנס ודוכנים, אבל זו כבר תופעה כלל אנושית, חוצה תרבויות ומטבעות זרים… אני מתנחם בכך שפה התורים תמיד זורמים והכל תמיד בתנועה, נועם  וסבלנות.

 

ועכשיו ברכבת לאוסאקה, לקראת סוף המסע, התחיל לטפטף עלינו גשם שנראה שאומר: ״חבר׳ה אני מחזיק את עצמי כבר שבועיים בשבילכם, ואתם יודעים שזו העונה שלי, אז יאללה ת׳חפפו כבר״. ובאמת כל אדם שפגשנו דאג לציין ש״זה ממש מוזר, שכן פריחת הדובדבן הקדימה מאוד השנה״, ו״מזלכם, בדרך כלל גשום עכשיו״. ואני בכל פעם הנהנתי אך ידעתי שמדובר בקארמה מהסרטים שדואגת לי לא מעט וזו הזדמנות להודות לה, היכן שלא תשכון.

 

והגשם הזה מתסכל את הפרחים הדובדבניים שעוד נותרו תלויים על העצים, בין שמיים לארץ, משיט אותם אל עבר הנהרות והתעלות ששמחות תמיד להתהדר בנוצות האדמדמות המרהיבות הללו. וכמו הפרחים שניתקו מענפיהם, גם אנחנו מסיימים את המסע היפני, מסע מרגש ומחכים ומרחיב ופוקח וטעים ורוחני והזוי, וגם כזה שמראה שאפשר אחרת, ואולי יש דברים שאי אפשר בלעדיהם. ותמיד קשה לחזור, כי ההרגשה שדווקא עכשיו אני בפריחה, ואולי שינוי אזור הזמן יביא לאיזו שלכת. אך אלו החיים וגם לשלכת צבעים יפים אז מתעודד...

 

הבטחתי להחזיק את עצמי ולא לפלוט כאן עוד ועוד סיפורים במכה אחת - אבל יש לי הרגשה שעוד סיפורים יפנים ילוו את מחשבות השישי שלי בשבועות הקרובים...

עד אז - סיונרה, שבת שלום וחג שמח לכולםםם

 

 

  לתגובות f  

 

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload