אני נושא עימי

13.4.2018

 

 

מספרים על שני נזירים שהגיעו במסעם לגדת נהר, שם פגשו אישה צעירה. 

מודאגת מהזרם, שאלה אותם אם יוכלו להעביר אותה את הנהר. אחד הנזירים היסס, אך חברו הניף אותה במהירות על כתפו, העביר אותה את הנהר, והוריד אותה על הגדה השניה. היא הודתה לו והלכה לדרכה.

 

בעוד הנזירים ממשיכים בדרכם, האחד הרהר ושקע במחשבות. כשלא יכול היה להמשיך בשתיקתו, הוא אמר: "אחי, הכשרתנו הרוחנית מלמדת אותנו להימנע מכל קשר ומגע עם נשים, אך אתה הנפת את זאת על כתפיך ונשאת אותה!"

"אחי," ענה הנזיר השני, "אני הורדתי אותה על הגדה השניה, בעוד אתה ממשיך לשאת אותה."

 

ושלשום, בסלון ביתי, גם אני תהיתי על הדברים שאני נושא עימי, ועל הדברים שצריך להשאיר על גדת הנהר השנייה, ומה בעצם טוב לי ולנו ומה צריך או בכלל לא. וחשבתי על הסיפורים "משם", וכמה הם נוגעים לי בורידים, על מחויבות לזכור וההכרח להתקדם, על רוח האדם וגם שמעניין עוד כמה שנים יערך הפרויקט המקסים הזה, וכבר שמעתי שהתחילו ערבים כאלה עם עדויות של דור שני...

 

ולא היה כזה קל לחשוב לעצמי שלשום בסלון, שכן הייתי מרותק עם עוד 36 חברים וחברות לסיפורה המצמרר של שרה (שנדי) מילר. מי שחושב שזהו שם של כוכבת רוק – לא רחוק מכך: בת 88, נאה וזקופה, מדברת ברהיטות ובנחישות, על מה שהיה, אבל גם על מה שיהיה. מילדותה בהונגריה של שנות השלושים, דרך התקופה הקשה והמייסרת לפני ובזמן המלחמה, ועד היום, עם אימפריה של כמה עשרות נכדים ועוד כמה נינים... עם צחוק וחיוך ואופטימיות גדולה.

לקראת סוף המפגש, כשאני כבר פנטזתי על הכרית, הגיע "האמרגן" שלה (בן 80 פלוס), וטען שהיא צריכה כבר ללכת שכן יש לה היום עוד אירוע עדות... אחחח שנדי שנדי... עד 120.

 

 

"אני נושא עימי את צער השתיקה, 

את נוף האלם ששרפנו אז מפחד, 

הלא אמרת אלי: 'העיר כל כך ריקה'

הלא אמרת אלי: 'נשתוק מעט ביחד'". 

(יעקב אורלנד)

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload