גם הים נסוג

27.4.2018

לפעמים כשמזג האוויר זוקף את ראשו המתולתל ומזכיר לכולנו מי כאן הבוס, אני נלחץ. "יש אווירה של סוף העולם" אמר לי מישהו אתמול בערב, ועכשיו שאני חושב על זה בעצם זה הייתי אני שאמר את זה לאחר, עם זיק של חיוך אבל עם חשש שאולי הפעם מזה אנחנו כבר לא יוצאים. שמעתי שכל הארץ געשה והוצפה, ובירושלים ראיתי שהרכבת הקלה הפכה למעבורת, השוק לנמל ורק הדגים בבאסטות חזרו להיות מבסוטים.

 

 

והבוקר קמתי אל כותרות עיתונים אבלות ושמש מבריקה מתוך שמיים בהירים, כאילו מישהו התעייף מהסיפור הזה והלך לנוח, משאיר אחריו עיי חורבות ומשפחות מדממות.

אני גולל הבוקר בפייסבוק והוא מוצף בסרטונים על הצפות ומלא בהספדים נוגים, וזה תמיד מדהים איך בארצנו הקטנטונת כל אחד מכיר או קשור אחד לשני, שותף לאבל הכללי, וגם אני לצערי מכיר מדרגה שניה או שלישית שתיים מהקורבנות, וכמה שזה עצוב ומיותר להסתלק ככה מהעולם.

 

 

ולמרות שחוזים עוד כמה הצפות בסוף השבוע, נראה שהים הגדול כבר מתחיל לסוג לאחור.

ואולי יש לו רגשי אשמה על כל מה שקרה אתמול, ואולי צדפים לאסוף, וחיות...

ואולי לא?

 

גם הים נסוג \ יונה וולך

 

גם הים נסוג 

ויש לו אולי 

רגשי אשמה 

כמו לי 

 

פתאום 

והכל חוף 

ויש צדפים לאסוף 

וחיות 

וצריך לחזור 

מהנסיגה 

ולאסוף 

 

שבת שקטה לכולם

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload