היו ימים עם שמולק דה קנאקר

10.5.2018

 

 

ואוו! תודה על כל הברכות! פייר? התרגשתי. כבר תכננתי בראשי איזה פוסט יום הולדת עמוק עם תובנות חיים, התפלספויות וכו' אבל אחרי הפוסט של שבוע שעבר (זה כאן: https://goo.gl/hizPyo) הוצפתי בפניות של נתנייתים לשעבר, פולנים לעתיד וחובבי יידישקייט בהווה; צעירים, מבוגרים ועוד יותר מבוגרים - כולם שאלו והתעניינו בחבורה ההיא ממאפיית "העצמאות" בנתניה של שנות ה50' (בה סבא שלי היה שותף עם עוד שמונה מופלאים) והרגשתי מוכרח לכתוב עליהם שוב. משהו שלא בשליטתי. כנראה שפוסט יום ההולדת יהפוך לפוסט-פוסט יום הולדת בשבוע הבא.

 

ובחזרה לענייננו - בשבוע שעבר כתבתי שהחבורה הזו נראתה לי כאילו נלקחה מחוברת קומיקס ביידיש, והיום אני מדמיין אותם כמו חבורת הגאנגסטרים מהסרט "כלבי אשמורת" – עם תככים ומזימות, גניבות ובחורות, איברים קטועים, רכבים מפוארים ומלא לחם שחור אחיד.

בכל מקרה, כמו בהזמנה, השבוע שמעתי על עוד ועוד דמויות שעלו בזיכרון הקולקטיבי והצטרפו לסיפור ולחגיגה. וכשאני מדבר על חגיגה, אני מדבר בייחוד על אחד השותפים הבכירים בחבורה הידוע בכינוי: "שְמוּלֶק דֶה קְנַאקֶר", שאני מודה שמביך אותי לתרגם על בימה זו את משמעות כינויו לעברית, אבל תנסו להבין לבד, שכן שְמוּלֶק היה ידוע בחיבתו הגדולה לבחורות מכל הסוגים, בטענה סמי-רצינית וסמי-רפואית שזה שומר על נעוריו לנצח. במדורי הרכילות סיפרו אז שאשתו בכלל לא שמה לב. למחרת היה נוהג לספר את מעלליו לחבר'ה במאפיה, שכולם פחדו "פחד מוות" (ציטוט) מנשותיהם הפולניות וכנראה התרפקו על סיפוריו של שְמוּלֶק שאף הגביר את קנאתם בכך שהחזיק רכב אמריקאי מהודר מסוג "הנרי ג'יי" (בתמונה). א-יידשע רוקסטאר. סבא שלי, אגב, נסע במקביל על אופניים כתומות.

 

מספרים שסבתא שלי שנאה את שמולק במיוחד, שכן ידעה שהוא מספר לסבי את כל מעלליו ופחדה שיגרור אותו יחד איתו. מהיכרותי עם סבי, שהיה תמים גדול, אני מתקשה מאוד להאמין שזה קרה. אך מה שכן קרה הוא שבאחד מימי שישי לפנות בוקר, בעוד סבא שלי מכין במרץ את החלות לשבת, החל שמולק לספר את מעלליו, והמסכן, מחוסר ריכוז (בחלות), הכניס את האצבע המורה שלו בין השרשרת לגלגל השיניים של אחד התנורים ואצבעו נקטעה (!).  כלבי אשמורת כבר אמרתי??

ומה לדעתכם סבא שלי (התמים) עשה לאחר מכן? כמובן הלך לספר לסבתא שזה קרה כי שמולק סיפר לו סיפורי מעשיות על ליל אמש. אומרים שהיא לא שכחה לו את זה עד יומה האחרון.

 

וכשחשבתם שזה הכול, פתאום נכנס למאפייה ולסיפור מנהל החשבונות לייזר, שהיה אמנם אדם מבריק ובעל זיכרון מדהים, אך לא יכול היה להימלט מהכינוי המשפיל "לייזר קקט אין דה גלייזר" (לייזר מחרבן בכוסות). מחילה מכם, באמת, אבל אין לי דרך אחרת לתרגם את הכינוי הזה. אני רק מביא עובדות. אז מסתבר שלייזר נתפס פעם בחוץ בשעת רצון עושה צרכיו בכוס, או דלי או משהו כזה, ומאז קיבל את כינויו. בכל מקרה היו לו גם כמה נקודות זכות מכיוון שחשף באומץ רב את התרמית הגדולה בה אלימיילך "דֶה גַנֶב" (זוכרים אותו?), שהיה יוצא לחלק את הלחם לציבור, היה לוקח לעצמו חלק מהפדיון ומכחיש לאחר מכן כל קשר לכך. עד היום עוד לא הוכחה חפותו (או אשמתו) של אלימיילך ויש כאלה שעדיין מחפשים את הDNA שלו ברחבי נתניה על לחמניות מקמח מלא.

 

שבת שלום לכולם, מזל טוב לי ולכל אהובי

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload