קדימה אוכל!

21.6.2018

 

אצלנו קוראים לזה "ארוחת שישי", ויש כאלו שקוראים לזה "ארוחת שבת",

יש כאלו שאוכלים לפי נושאים ויש כאלו שפשוט זורקים מה שיש על המחבת,

יש כאלו שיש להם סדר וכללים ברורים כמו: ראשונות > דגים > בשר,

ופתאום נראה שכל הפסקה הזו מתחילה להישמע כמו שיר מהכבש השישה עשר.

 

מפה לשם התאספו אצלי כמה מקורות מקסימים העוסקים בכיף הזה שנקרא "אוכל", ואולי הם בכלל עוסקים בחיים עצמם, ואני יותר משמח לשתף אתכם ואתכן בהם. זה הולך ככה:

 

דברים על דיוקם \ אריאל הירשפלד

...יש להעמיד דברים על דיוקם: השלמות באוכל אינה רק במתכון ובטיבם הנדיר של החומרים, ולפעמים היא נמצאת בכיוון ההפוך להם. היא קשורה דווקא בדברים שאינם נדירים ובעשייה שאינה מקצועית כלל, והיא אינה נחלתם הבלעדית של רבי-אמנים, ובזה שונה חוויית האוכל מן המוסיקה והציור...

אשכול ענבים. אם יש מוסקט - ברכו את הבורא ואת חייכם עד כאן. שוטפים בברז והולכים אל מעקה המרפסת או אל אדן החלון, עם האשכול הנוטף מים, נשענים ומביטים החוצה ואוכלים ענבים. אם בת השכנים הקטנה בחצר - יכול להיות שהיא תרצה שוב לשחק בקליעת ענבים אל פיה, מה שיצריך לרוץ למטבח ולהביא עוד אשכול ענבים. ואם ריקה החצר - אוכלים לבד ומביטים ברחוב ובעצים, וכל ענב - ענב.

 

אין משל לטעמם של ענבים, כי הם עצמם משל לכל מה שהוא טוב והוא תמצית והוא מקור לעוד ועוד טובים, וטעמם כצורתם - עגול ומושלם, והדוק הכחלחל שעל פניהם הוא אבקת שמים שדבקה בהם. כמה דברים עשויים בעולם מאשכול של עיגולים מתוקים? עוד אחד ועוד אחד, עד האחרון. ויודעים אז מאוד כמה מתוק לחיות. כמה מתוק לחיות, ועצוב.

 

אחרי קפה שהגישה נצי \ ברכה סרי

 

אחרי קפה שהגישה לי ניצי

כדי לתת לי כוח

לקום ולפנק אותה, לאצול לה ברכה

כיצחק לבניו.

מה זה לתרגם אהבה גדולה למעשה פעוט.

לאהוב ברגע זה רק את נצחיה

לחשוב רק על צרכיה

להתמקד בארוחת הצהרים

ליתר דיוק בּבּמיה דוקרני

ודביק שיש לחתוך ולטגן עם בצל

ועם רוטב

ולהגיש חם לילדה עייפה

שלומדת ועובדת

ואוהבת וזקוקה לפינוק.

לצמצם מילים רמות

לכמה נגיסות חמות.

 

 

נעמי ויינר, מתוך: "מאה אמהות" בעריכת ענת הררי, 2009

לימי הולדת אמא היתה אופה עוגת שוקולד נפלאה (הכי טעימה שאכלתי בחיים). גם אכילת העוגה היתה טקס; עם הכרזתו, אנו אצות רצות יחפות, לבושות בכותנות הלילה שלנו, אל המיטה של אמא ואבא. כל המשפחה יושבת בשורה, בידינו צלחות ומזלגות. הנה אמא מביאה את העוגה המקושטת, וריח ניחוח מאין כמותו מתפשט בחדר. אני, בעלת השמחה, מתכבדת בפרוסה הראשונה. בדרך כלל לא הורשינו לאכול במיטה, אבל היום – הכל מותר.

בתום האכילה וליקוק הצלחות פונה אלי אמא ובפיה שאלה: "ומה מזמינה הגברת לארוחת הצהריים?"

כל העיניים מופנות אלי, אך אני מתמהמהת, וזאת למרות שהתשובה מוכנה כבר מזמן. איזה רגע מתוק! כולם מחכים למוצא פי, פה ושם נזרקות הצעות, אך מי הם שאקשיב לקולם? הרי יום ההולדת הוא שלי, ורק אני הפוסקת.

והנה נפל הפור: קציצות בשר עם פירה, וכמובן, גולת הכותרת: רוטב חום סמיך, שהופך את המאכל למעדן. אלוהים עדי, כמה ניסיתי לשחזר את המתכון, אך מעולם לא היה לזה הטעם הנפלא של אמא שלי!

אז מה היה לנו כאן? מתנה אחת, עוגה אחת, ארוחה אחת וילדה קטנה מאושרת עד הגג, אם לא למעלה מזה.

תודה אמא על זאת ועוד, את העשרת את עולמי!

 

 

אהבה במֶקדוֹנַלד'ס \ רחל חלפי

 

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי בְּמֶקְדּוֹנַלְדְּ'ס

נוֹרָא אוֹהֶבֶת

מְשֻׁחְרֶרֶת מִמַּשְׂאוֹת מִטְבָּח חֲמוֹרִיִּים

מִן הָאַחֲרָיוּת הַמְצַמְרֶרֶת שֶׁל תְּזוּנָה בְּרִיאָה

הוּא טוֹרֵף דַּאבְּל סֶנְדְּוִיץ' שֶׁל בָּשָׂר נוֹטֵף

וַאֲנִי מְעַשֶּׁנֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת סִיגַרְיוֹת צִ'יפְּס

הוּא לוֹגֵם גָּלוֹן שֶׁל קוֹקָה וַאֲנִי מַגִּירָה אֶל בִּטְנִי קָפֶה שְׁלִישִׁי

 

פִּתְאֹם יֵשׁ לִי זְמַן לְהַבִּיט

יָשָׁר בְּעֵינָיו

פִּתְאֹם יֵשׁ לִי זְמַן לִכְתֹּב

אֶת הַוִּדּוּי הַקָּטָן הַזֶּה

 

כַּמָּה הַחֵטְא הַמְשֻׁתָּף

מְשַׁחְרֵר!

כַּמָּה הָעֵסֶק הַקּוֹסְמוֹפּוֹלִיטִי הַזֶּה

תּוֹרֵם לְהַרְגָּעַת הַתָּא הַמִּשְׁפַּחְתִּי!

 

בַּזְּגוּגִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת מִשְׁתַּקְּפִים

נֵאוֹנִים קְטַנִּים וְקָרִים

וּמִבַּעַד לָהֶן מְאוֹתֶתֶת הָעִיר

בִּידִידוּת

 

הַכֹּל

הַכֹּל נִרְאֶה כָּרֶגַע

בַּעַל-בְּרִית

 

שבת שלום לכולם

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload