מגוון טאפאסים מטוגנים

20.7.2018

וכשאני מגיע לטייל במקום חדש, אני תמיד מחפש את הפן ה"אותנטי", אבל בפועל מעדיף שלא להגזים, בכל זאת – אני בחופשה. וגם במדריד נעתי בין מחשבות כמו "איזה יופי פשוט שהם כך מתרכזים במגוון מאכלים מצומצם ומדויק", לבין "די נמאס כבר מהפאייה, אין פה איזה פלאפל לרפואה?"

 

וכשאני הולך במסדרונות מדריד בזמן שקיעה מאוחרת, צבעי הבתים תמיד בגוון של אדמה, של חול, של רוח שנושאת ריח דגים מטוגנים עם ציפוי פריך, וברקע נגינת אקורדיון מסורתי, שמנגן את נעימת "דספסיטו". דספסיטו!?

 

ובניגוד לברצלונה, השכנה האלגנטית, מדריד היא לטעמי ברווזון קצת מכוער, שאמנם רווי בהיסטוריה ותהילה אך גם מכוסה בגרפיטי ורווי חאפריות שהזכירה לי לפעמים את דלהי יותר מאשר את פריז.

 

ולסיבה שלשמה התכנסנו - אני אמנם אוהב מאוד הופעות מוזיקה והופעות רוק בפרט, אבל  הפעם האחרונה שחוויתי כל כך הרבה הופעות רוק בכזאת אינטנסיביות הייתה כנראה ב"רוק עצמאות" ב2002 באמפי בראשון לציון. שזה כמו מדריד אבל לא.

 

וכשעמדתי שעות על הרגליים, ולפעמים גם קפצתי קצת, הרגשתי שהן לא מחזיקות כמו בעבר, ומדי פעם הייתי צריך לעשות איזו מנוחה בישיבה על הדשא. תליתי זאת בגילי המתקדם, אך אז נזכרתי שגם ב2002 לא באמת היה לי כוח לעמוד כל כך הרבה זמן. הנחמה הגדולה הייתה שהפעם חוויתי את כל זה ביחד עם עוד רבע מיליון איש מכל העולם ועם להקות כמו פרל ג'אם, דפש מוד, ארקטיק מאנקיז, טיים אימפלה, פליט פוקסז ועוד ועוד. שזה כמו מוניקה סקס, משינה ואיפה הילד אבל לא.

 

וכשפגשנו חברים ממדינות אחרות אני לבשתי את גלימת-השגריר-הציוני וחזרתי כהרגלי על המנטרות הידועות ש"שזה לא מה שרואים בטלוויזיה, ובעצם ישראל זה כמו פרוור של דנמרק" וניסיתי להחביא מהם את הזמזומים של התראות הפּוּש שבישרו על עוד הפצצה בעזה או בשדרות. העובדה כי האפליקציה של הפסטיבל גם כן הציפה אותי בהתראות כמו "ההופעה של ג'ק וויט מתחילה עוד 15 דקות" קצת ריככה את ההרגשה.

 

וכשחזרנו לעיר גילינו שלכל ההומלסים יש כלבים, אולי כאיזה טריק שיווקי מוזר, ושאין שם ירקות כמעט, בטוח לא כאלו שמרכיבים סלט כזה ישראלי-ערבי קצוץ דק עם לימון וטחינה בצד שממש התחשק לי. ובאמת למה אין פה טחינה בצד בשום מאכל?

 

אבל באמת שהיה כיף – כי ראינו מלא הופעות והכרנו אנשים חדשים ושתינו המון בירה וטאפאסים מטוגנים ובמלון היו יומיים בלי מים חמים כי חברת התיקונים לא עובדת במפתיע בסוף שבוע אז הכנו לעצמנו "בּאקֶט" עם קומקום של ליטר (שזה בערך הנפח של האף שלי), ועל הדרך לאביב נולד ילד בישראל (מזל טוב!) שהחליט לעשות שוויץ ולהקדים את עצמו לעולם כבר בלילה השני שלנו שם (לזה קוראים "תזמון").

 

 

וכשחזרנו לארץ לפנות בוקר, כל אחד לענייניו – אביב הלך להוציא את הילדה הגדולה מהגן ואני הלכתי לישון – התחלתי כבר להתגעגע למדריד ולחופשה ולבירה עם הטאפאסים המטוגנים ולמונדיאל ולכל הדברים האלה שמזכירים לנו שהחיים ממש יפים.

מזל שכבר תכננתי את החופשה הבאה :-)

 

שבת שלום לכולם

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload