איגרת אל הילד

6.9.2018

תחילת שנת הלימודים מעוררת בי תמיד רגשות מורכבים. ובמחשבה שניה אולי לא כאלו מורכבים... בעצם, זה היה די חד צדדי – לא התגעגעתי אף פעם לבית הספר, אבל כמאמר הקלישאה -"התגעגעתי לחברים".

 

אבל שלא תטעו, לא התגעגעתי לכ-ל החברים, נגיד לאלו מ'משמרות הזה"ב' - כל מיני "מפקדים" דמיקולו שחשבו שהם מינימום ב'משמרות המהפכה', שהסתובבו מזיעים עם אפודים זוהרים והטילו טרור יחידני על כל הצוות התמים בשעות שהשמש לא מכירה, על ידי שריקות טורדניות וצרחות "פתח! סגור!". אותי אף פעם לא קידמו להיות "מפקד". לעצמי אמרתי שזה בגלל שהם חבורה של חנונים-חנפנים-לוזרים, אבל בלב ידעתי ש... ש... תכלס זה נכון.

 

ופעם בגיל יסודי, הייתי בחדרי בבית הורי במהלך אחד מימי הזיכרון. בדיוק התחילה הצפירה, ואני רציתי לדעת מה יקרה אם לא אעמוד כמו שהורגלתי כל השנים. האם יפגע בי ברק? האם אלך ישירות לגיהינום? הרגשתי כמו דתי שתוהה מה יקרה אם ידליק את הרדיו בשבת. בסוף לא קרה כלום חוץ מזה שקצת התביישתי שאני עורך ניסויים פסיכולוגיים על חשבון הנופלים.

 

ובגיל מאוחר יותר תקופת בית הספר הייתה עבורי תקופה של ספרים - אבל לא יצירות של עמוס עוז או המינגווי, ובקושי גלילה רון-פדר, אלא יותר ספרי אקורדים לגיטרה של אבי ברק חלק ב' עד ח'. הוא היה נראה לי הבן אדם הכי מגניב בעולם לשעתו, ואני חייב לו כמה קריצות שקיבלתי מהבנות בשכבה אחרי שניגנתי להן את "מכה אפורה" באיזה טיול שנתי.

 

 

ואולי תקופת בית הספר הייתה יותר משמעותית ממה שחשבתי – אבל לא בגלל שיעורי של"ח או שיעורים אחרים שהברזתי מהם כדי ללכת ליום עבודות בצופים – אלא כי יש לי עוד מאות סיפורים מכאן ועד שם, שהובילו לחקר עצמי וגילויים משמעותיים, לחברויות וחוויות והתנסויות. על חלקם אני מתחרט על היום ועל חלקם שמח, וזה כנראה חלק מהסיפור.

כמו הפעם ההיא שציירתי על הקיר שלי בחדר (בתמונה) את 'פריקזויד'. עם טוש. זה היה די מטופש כשחושבים על זה.

 

 

"איגרת אל הילדים" (של אלי אליהו)

 

אני כותב אל המעתיקים.

אל הלוחשים בחשש זה אל זה.

אל החורטים את אהבתם על השולחנות.

אל המאחרים.

אל אלה שבוהים

מבעד לחלונות.

בשביל אלה ששוכחים

את המחברות.

בשביל מי שנרדם על מושבו.

בשביל אלה שלא יודעים את התשובות.

בשביל זו שמוחקת את מה שכתבה.

בשביל אלה שתמיד יושבים 

בקצה.

בשביל זה שקם

פתאום

ויוצא.

 

שבת שלום שנה טובה וחג שמח!

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload