משה

19.10.2018

זו תקופה בה מנועי הלב נכנסים להילוך גבוה לקראת האירוע הגדול הקרב ובא עלינו לטובה, הסל"ד קופץ דרמטית, הבס"ד נאמר בתחילת הדרך ואנחנו כל הזמן בודקים שמן-מים אחד בשניה, לוודא שזה אמיתי לגמרי ושכל הסיפור הזה הוא לא מתיחה. ולפעמים נוסעים חלק על ניוטרל ולפעמים המנוע מתחמם ויוצא ממנו עשן סמיך ואנחנו תקועים בכביש 1 בעליות לירושלים, עם משולש אזהרה אדום ולובשים את האפוד הזוהר המביך הזה. ופעם זה מהותי ופעם זה על שטויות, ובדרך כלל זה מזכיר לי איזה סיפור חסידי כלשהו כמו זה:

 

 

אל הרבי מאפּטא באו איש ואשה ואמרו שרוצים להתגרש. שאל הרב מדוע, ענתה האישה שנולד להם בן והיא רוצה לתת לרך הנולד את השם של אביה, ובעלה אמר שרוצה לתת לו את השם של אביו. שאל הרבי את הבעל לשמו של אביו ואמר 'משה', אחר כך שאל את האשה לשמו של אביה ואמרה גם כן 'משה'. שאל הרבי את הבעל מה היו מעשי אביו ואמר שהיה תלמיד חכם ומלמד, אחר כך שאל את האשה מה היו מעשי אביה ואמרה שהיה שואב מים. פסק הרב ליתן לרך הנולד את השם משה, ואמר שאם יהיה תלמיד חכם ייקרא משה על שם אביו של הבעל, ואם לא יהיה תלמיד חכם ייקרא משה על שם אביה של האשה, ונתפשרו בניהם ולא נתגרשו.

(מתוך "ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום \ בנימין שבילי)

 

וגם לנו יש לפעמים איזו מחלוקת על 'משה', או 'יעקב' או 'יצחק' גנרי כזה. וכמו אצל בני אדם לפעמים זה עניין של אגו או פחד או רק רצון ילדי כזה שמישהו יראה אותנו וייתן לנו להרגיש קיימים ושאנחנו בעצם בסדר בכל הקיום המטורלל הזה.

והכיף זה למצוא את הפּסיקה השלמה, את הפשרה, כי לפעמים כל אחד מושך לכיוון אחר ובסוף הפתרון זהה: 'משה'. ולמרות הטרגדיה בסיפור המקראי, את משה הזה נכניס איתנו באהבה לארץ המובטחת, נחבק אותו ונעניק לו חוויה מתקנת, כי הוא חלק מחיינו וחלק מהזוגיות (כך סיפרו לי נשואים ותיקים) ומשם נצמח ונתגדל ונתקדש ועם המנוע ההוא שעבר כבר טיפול עשרת אלפים - נגיע עד לירח.

 

 

ואולי כל המנועים והסיבובים והעשן והעצבים זה כי אני פשוט מתרגש להתחתן.

בתמונה: מצאתי את עצמנו במאה שערים מחפשים לי טלית. אשכרה.

 

שבת שלום לכולם

 

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload