קשקושים

9.11.2018

אז איך ממשיכים מכאן? ולאן?

 

כי עברנו חתיכת שבוע מסחרר מאז אותו יום בחירות מרגש, מעין ציפה על ענן קצפת אוורירי, משהו בין בריכת כדורים לסופלה שוקולד, עם גלידה וניל בצד.

ולאחר סיום תפקידינו כמפיקי אירועים (אגב, היה ממש כיף בחתונה, באמת), נשארנו עם סט כישרונות אדיר שגילינו על עצמינו, בעיקר סביב טכניקות "סידור": סידור שולחנות (או בכינוי המיליטנטי: "הושבה"), סידורי פרחים ואפילו על סידורי תפילה הצלחנו להתארגן יופי.

 

וכשחשבנו איפה נוכל לממש את כל היכולות האלו, ולהתחיל רשמית את החיים ביחד - היו לנו מספר אפשרויות, אך בסוף הגענו למקום בו הכול אפשרי, כולל נקניקייה בלחמנייה בחמישה שקלים – סניף איקאה ברשל"צ.

כאילו לא הוצאנו מספיק בחתונה על קטגוריה הכרחית ביותר בשם "קשקושים לרחבה", עכשיו הלכנו על "קשקושים לבית", מה שיוביל בעזרת השם ל"קשקושים לילדים" ואולי אפילו "קשקושים לנכדים" בבוא היום. איזה קשקוש.

 

וכשסיימנו בחנות ויצאנו עם עגלה מלאה טובין סקנדינבי, אחרי דיון סוער על עציצים מפלסטיק "לגיטימי או לא" (אני חשבתי שכן, בסוף הוחלט חד משמעית שלא), עשיתי את המעשה הגברי הראשון שלי כגבר נשוי ו"הבאתי את האוטו" בנחישות למפרץ הקטן הזה שבו עגלות מבינות שאין להן לאן לברוח, כולל חניה מושלמת ברברס, העמסה ויציאה מהמתחם הצהוב אל עבר שקיעה כתומה. 

 

שלומי שבן כתב בצדק (בשיר "איקאה"):

"אני לא רוצה למות מול עששית מוכספת 

יש לנו שולחן אוכל למה עוד אחד? 

אני לא רוצה זיכרונות 

בסלסלות מקש במחירים נוחים 

אני רוצה לצאת 

אני רוצה אותך 

אני לא רוצה ללכת לאיקאה."

 

וגם אני יכול לכתוב עוד הרבה על חווית הרהיטים השבדית, וטקס ההתבגרות הזוגי המתלווה לכך; אבל האמת היא שכשישבתי על רצפת הסלון בבית שלנו בבית הכרם והרכבתי בהצלחה את מייבש הכלים החדש שלנו מדגם UTRUSTA, ואשתי (!) המתוקה עמדה על כסא וסידרה את כלי הבית החדשים שלנו שעשויים מחומרים מתכלים בארונות, והמוזיקה שלנו התנגנה ברקע, אמרתי לה שנראה לי שהגשמתי חלום.

 

שבת שלום לכולם

  לתגובות f  

 

Please reload

מחשבות אחרונות

22.11.2018

19.10.2018

Please reload

ארכיון
Please reload